מ"ח 3126/11 אברהם -ולרי מקלמדזה-קאן נ. מדינת ישראל

זוהי בקשתו השמינית של המבקש לקיים משפט חוזר בענייננו. המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים י' צמח, מ' נאור ומ' ערד) בעבירות של ביצוע חטיפה לשם עבירת מין, מעשה סדום, מעשה מגונה ואינוס, והושתו עליו 12 שנות מאסר בפועל.

1.

נגד המבקש ואדם נוסף הוגש כתב אישום בו נטען כי השניים חטפו ממכון עיסוי בתל אביב שלוש נערות ליווי, במטרה למכור אותן לאנשים המעוניינים להעסיקן בזנות. על פי המתואר בכתב האישום, אחת הנערות נמכרה תמורת כסף ומשם אבדו עקבותיה, ובשתי הנערות האחרות ביצעו המבקש והאדם הנוסף עבירות מין חמורות.

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את המבקש בכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום – עבירה של חטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 374 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות של מעשה סדום ומעשה מגונה, לפי סעיפים 374(ב) ו-348(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין; ועבירה של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. בגין אלה הושתו על המבקש 12 שנות מאסר בפועל (ת"פ 181/99 עוואד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.12.99)).

בערעור שהגיש על פסק הדין לבית משפט זה, צמצם המבקש בסופו של דבר את טענותיו לטענות בעניין חומרת העונש בלבד. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי העונש שהושת על המבקש הולם את המעשים החמורים בהם הוא הורשע (ע"פ 774/00 עוואד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.01)).

המבקש עתר 7 פעמים לבית משפט זה בבקשה להורות על קיומו של משפט חוזר בעניינו מכוח סעיפים 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). כל בקשותיו נדחו לאחר שנקבע כי הטענות אשר הועלו בהן אינן מקימות כל עילה לעריכת משפט חוזר (מ"ח 6166/08 קאן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 17.12.08, 27.5.09, 21.7.09); מ"ח 7824/09 קאן נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 1.12.09, 17.12.09); מ"ח 1246/10 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 10.5.10, 13.7.10)).

2.

בבקשה דנן טוען המבקש כי יש בידו ראיה חדשה המקימה עילה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט. על פי הטענה, הראיה החדשה הינה כתב האישום המתוקן שהוגש לבית המשפט המחוזי, אשר לדבריו של המבקש מוכיח כי המבקש לא נכח באופן פיזי במקום בו נחטפו הנערות. עוד מוסיף המבקש וטוען בבקשה טענות כלליות הנוגעות לטוהר ההליך הפלילי וחוסר ניקיון כפיים של הגורמים שדנו בעניינו.

המשיבה סבורה מנגד שדין הבקשה להידחות, מן הטעם שהיא מושתתת על נימוקים ששימשו את המבקש בבקשותיו הקודמות, אינה מתמודדת עם חזרתו של המבקש מערעורו על עצם הרשעתו וצמצום טענותיו לעניין העונש בלבד, ואינה מבססת כל עילה למשפט חוזר.

3.

עיון בבקשה מעלה כי היא אכן אינה מוסיפה ואינה מחדשת דבר על בקשותיו הקודמות של המבקש לעריכת משפט חוזר ומשכך דינה להידחות. במוקד הבקשה ניצבת טענתו של המבקש כי הוא לא נכח באופן פיזי במקום בו נחטפו הנערות, טענה אשר הועלתה ונדחתה בבקשתו השישית של המבקש לעריכת משפט חוזר. כתב האישום המתוקן אותו צירף המבקש "כראיה חדשה" לטענתו המוכיחה כביכול את הטענה, אינו מלמד על נוכחות המבקש במקום אחר ממקום החטיפה כטענתו ומכאן שהוא אינו מהווה ראיה בעלת משקל סגולי כזה שאם תצורף לראיות האחרות שעל יסודן הורשע המבקש היא עשויה להביא לשינוי תוצאת המשפט לטובתו (מ"ח 9974/04 שוורץ נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.9.05); מ"ח 6/84 מאמא נ' מדינת ישראל , פ"ד לח(3) 498 (1984)). טענותיו הנוספות של המבקש לחוסר ניקיון כפיים של הרשויות שדנו בעניינו ולטוהר ההליך הפלילי נטענו בעלמא ונדונו אף הן בבקשותיו הקודמות של המבקש לעריכת משפט חוזר. על פי כל האמור לא מצאתי בטענותיו של המבקש כל חידוש ולא כל עילה לקיומו של משפט חוזר.

בטרם אסיים אציין כי תביעותיו של המבקש להכרה במעמדו כקורבן משטר אפרטהייד וכניצול מחנות ריכוז והשמדה ועתירתו לקבל פיצוי מאת המדינה אינן ממין העניין, ומשכך אינני נדרשת להן במסגרת הבקשה לעריכת משפט חוזר.

דין הבקשה, אפוא, להידחות.