מ"ח 3657/12 עדי קהא נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). בע"פ 70244/08 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את המבקש בעבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

השתלשלות ההליכים

1.

השתלשלות ההליכים בעניינו של המבקש פורטה ברע"פ 2280/09 קהא נ' מדינת ישראל

(2.6.09) (להלן: עניין קהא ). בתמצית ייאמר כי נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בתל אביב-יפו בו יוחסה לו עבירת סחיטה באיומים. על פי עובדות כתב האישום, המבקש היה מבעלי חברה העוסקת בבניית מיזמי נדל"ן, אשר הסתכסך עם חברה אחרת (להלן: תדהר ) עימה היו לו קשרים עסקיים. למרות שהוסכם בין הצדדים לסלק תביעות הדדיות שהוגשו על ידם, הגיע המבקש יחד עם שני אנשים נוספים לביתו של מנהל בתדהר (להלן: המתלונן ), ואיים על חייו שישלם לו כספים אשר המבקש סבר שמגיעים לו. בית משפט השלום (כב' השופט ח' אפרתי) זיכה את המבקש לאחר שמיעת ראיות בתיק וקבע כי ממכלול הראיות ועל פי מבחני הפסיקה, מעשיו לא עלו כדי סחיטה באיומים.

2.

על פסק דין זה הגישה המדינה ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בו ביקשה להרשיע את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ד' ברלינר, ז' המר ות' שפירא) קיבל את הערעור וקבע כי מגרסת המבקש עצמו לדברים שנאמרו באותו המפגש עם המתלונן עולה כי הוא אכן איים על חייו, והרשיעו בעבירת סחיטה באיומים. דהיינו, בית המשפט המחוזי מצא שאף מבלי לפנות לטענות הצדדים בדבר המשקל שיש לייחס לעדויות שנשמעו בבית המשפט קמא וטענות נוספות – אשמת המבקש נלמדת מגרסתו-הוא לדברים שאמר למתלונן באותו האירוע.

לאחר שהרשיע את המבקש, החזיר בית המשפט המחוזי את הדיון בגזר הדין לבית המשפט קמא. בית המשפט קמא השית על המבקש שישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות, ותשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כמו כן השית בית המשפט על המבקש קנס בסך 4,000 ש"ח.

ערעור שהוגש על ידי המדינה לבית המשפט המחוזי על גזר הדין נדחה מהטעם שאין ערכאת הערעור נוטה למצות את הדין עם הנידון, ולאור עברו הנקי של המבקש.

3.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, אשר נדחתה על ידי כב' השופט ס' גובראן משלא עמדה בתנאים הקבועים בפסיקה לקבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (עניין קהא ). כמו כן יצוין כי במהלך חלק מההליכים, כולל בבקשה דנן, המבקש לא היה מיוצג, זאת למרות שבית המשפט המחוזי מינה לו סנגור והמליץ לו להיעזר בשירותיו.

הבקשה למשפט חוזר

4.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי נפלו פגמים חמורים בפסק דינו המרשיע של בית המשפט המחוזי, בהליכי הדיון בבית המשפט קמא, בחקירת המשטרה ועוד. לדידו, לא הייתה בפני בתי המשפט תשתית ראויה להרשעתו, להפך, מהעדויות שהוצגו עולה דווקא כי הוא זה שהיה נתון לאיומי המתלונן. המבקש צירף מסמכים אשר לטענתו מחזקים את גרסתו בעניין ההתנהלות הקלוקלת של תדהר והמתלונן. המבקש מציין כי הוא השלים את לימודיו המשפטיים, אך בשל ההרשעה דנן נמנע ממנו להתחיל בהתמחות. על כן, סבור המבקש כי יהא זה מוצדק להיעתר לבקשתו להורות על קיום משפט חוזר בעניינו בשל העילות הקבועות בסעיפים 31(א)(2) ו-31(א)(4) לחוק בתי המשפט.

5.

המשיב סבור שדין הבקשה להידחות שכן טענות המבקש אינן מגבשות עילה המתאימה לקיום משפט חוזר. לטענתו, המבקש חוזר על אותן הטענות שהעלה בפני שלוש ערכאות בדבר הקביעות העובדתיות ומחדלי החקירה שהתקיימו לדעתו במהלך ניהול ההליכים בעניינו. מסגרת זו של בקשה למשפט חוזר אינה מתאימה לדון בטענות מסוג זה. המשיב מזכיר גם כי בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש אף מבלי להתייחס לטענות השונות שהעלו הצדדים ובהתבסס על גרסת המבקש בלבד. לכן, אין בבקשה דנן טעם המצדיק את פתיחת ההליכים בעניינו של המבקש ועריכת משפט חוזר.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי היטב בבקשה, בתגובת היועץ המשפטי לממשלה ובנספחים הרלוונטיים, מצאתי כי לא נתקיימה עילה במקרה זה לקיים משפט חוזר בעניינו של המבקש. סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט עשוי בתנאים מסוימים לאפשר לפתוח לדיון מחודש את ההליכים נגד הנדון. העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) מאפשרת להורות על קיום משפט חוזר כאשר מתגלות "עובדות או ראיות, העשויות, לבדן או ביחד עם החומר שהיה בפני בית המשפט בראשונה, לשנות את תוצאות המשפט לטובת הנידון". לא שוכנעתי כי המבקש הצליח לעמוד בתנאי זה. דומה כי המסמכים שצורפו לבקשה, אשר לא לוו בהסבר מפורט מצד המבקש, לא יכולים לסייע לו. מדובר במסמכים אשר הוגשו לבתי המשפט בזמנים ובהליכים משפטיים אחרים שאינם מענייננו, כמו גם במסמכים שטיבם איננו ברור, מבלי שהוסבר כיצד יש בהם כדי לבסס את טענות המבקש.

7.

המבקש סבור כי בקשתו מתאימה גם לעילה המעוגנת בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, המאפשרת להורות על קיום משפט חוזר אם בהרשעת הנידון עולה חשש לעיוות דין. אולם, כזכור, בית המשפט המחוזי ביסס את הרשעת המבקש לא רק על עדויות וראיות שהוצגו בפניו אשר נגדן טוען המבקש, אלא בעיקר על גרסת המבקש עצמו בבית המשפט קמא. בית המשפט המחוזי קבע שבית המשפט קמא שגה בפירושו את דברי המבקש, ופסק כי דבריו מקיימים את יסודות עבירת הסחיטה באיומים. משכך, אין למבקש על מה שיתבסס בטענותיו השונות בנוגע למשקל שהוענק לעדויות מסוימות, למחדלי המשטרה בעניינו ועוד. גם אם חולק המבקש על האופן בו פירש בית המשפט המחוזי את דבריו, אין זו המסגרת לתקוף פירוש זה. משכך, אינני סבורה שישנו חשש שבהרשעת המבקש נגרם לו עיוות דין המקים לו זכות לקיום משפט חוזר.

8.

עוד יצוין כי המבקש תומך את בקשתו גם בעילה הקבועה בסעיף 31(א)(1) לחוק בתי המשפט, הקובע כי ניתן להורות על משפט חוזר מקום בו התברר שראיה שהוצגה לבית המשפט המרשיע מזויפת או יסודה בשקר, ואילולא אותה הראיה, יש יסוד להניח כי היה בכך כדי לשנות את תוצאת המשפט לטובת המבקש. אולם, המבקש לא נימק כיצד עילה זו רלוונטית לענייננו ולא הצליח להצביע על ראיה שיסודה בשקר או בזיוף.

בשל כל האמור, הבקשה נדחית.