רע"פ 2280/09 אביעד קהא נ. מדינת ישראל

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בע"פ 70244/08, מיום 6.4.2008, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על זיכויו של המבקש בתיק פלילי 2520/05.

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בגין עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ).

על פי המתואר בכתב האישום, המבקש היה אחד הבעלים של חברת "קהא שרעבי בניין ופיתוח בע"מ" (להלן: החברה ). בין החברה לבין חברת "תדהר" שבבעלות המתלונן נקשרו קשרים עסקיים. בעקבות סכסוך בין החברות הוגשו תביעות הדדיות ביניהן אשר נמחקו בחודש יוני 2004 לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה לפיה המחיקה תהווה סילוק סופי של כל התביעות ההדדיות. חרף הסכמה זו, ביום 23.9.2004, הגיע המבקש לביתו של המתלונן כשהוא מלווה בשני אנשים נוספים. במעמד זה איים המבקש על המתלונן באומרו לו "אתה חייב לי ים של כסף, אם לא תשלם לי אני ארצח אותך, אני אהרוס לך את הבית ואת המשפחה שלך, יש לך ילדים ושותפים, אני אהרוס את כולכם". בהמשך אף תקף המבקש את המתלונן בכך שאחז בצווארו ואיים עליו באומרו "אנחנו נראה לך מה זה" ו"תתחיל להסתכל אחורה". כל זאת נעשה במטרה להניע את המתלונן לשלם לו סכום כסף אשר לטענתו חייב הוא לו.

ביום 9.1.2007 ניתנה הכרעת דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בגדרה זיכה כאמור את המבקש. נקבע כי ממכלול הראיות ועל פי מבחני הפסיקה, עלו כדי איומים ונראה כי נותרו הם בגדר "משאלת לב". עוד צוין כי גרסת המתלונן פגומה בכך שזה לא הביא לעדות מי שהתקין מצלמות אבטחה בביתו כדי להוכיח כי המצלמות לא פעלו בזמן הרלוונטי ובכך שבשעת העימות שנערך בינו ובין המבקש לא הטיח בו כי איים עליו. עוד נקבע כי אין רלוונטיות לעדות של מי שהיה עורך דינו של המתלונן במועד הרלוונטי מאחר וזה לא היה עד לאירוע עצמו, וכך גם באשר לעדות נוספת של עד שהיה עובד בחברת "תדהר".

המשיבה ערערה על הכרעת הדין בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 70244/08). יצוין, כי חרף המלצת בית המשפט בחר המבקש לייצג את עצמו בהליך הערעור.

ביום 6.4.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא ד' ברלינר ו ז' המר וכבוד השופטת ת' שפירא ). בית המשפט קבע ראשית כי שגה בית משפט השלום בכך שלא ראה רלוונטיות בעדויות של עורך דינו של המתלונן והעובד אשר היה בהן לתמוך נסיבתית בגרסת המתלונן אף אם לא היו עדים לאירוע עצמו. כך, עורך הדין העיד כי המתלונן פנה אליו בסמוך למועד התקיפה כך שמ דובר

בתגובה מידית של קורבן אלימות אשר יש לה משקל נסיבתי. עוד העיד הוא כי ההסכם בין הצדדים נחתם בהסכמתו המלאה של המבקש באופן הסותר גרסתו של זה כי חתם על ההסכם תחת איומים. אף העד הנוסף העיד, כי המתלונן לא איים על המבקש ואילו המבקש דווקא הוא שהטרידו והגיע לביתו בשעות לא קונוונציונאליות.

מכל מקום, קבע בית המשפט המחוזי כי אף מבלי להתייחס לדברים אלו, די באימוץ גרסת המבקש עצמו כדי לקבוע כי יש להרשיעו בעבירת הסחיטה באיומים על פי דבריו והקשרם, היות ואין נדרש כי האיום יהיה מפורש ונוסחתי. לפיכך, התקבל הערעור במובן זה שהמבקש הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום אף שלא נקבע כי תקף הוא פיזית את המתלונן, והענין הוחזר לבית משפט השלום על מנת שיגזור את דינו של המבקש.

ביום 17.9.2008 ניתן גזר דינו של בית המשפט השלום. בית המשפט ציין אומנם כי תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של המבקש היה שלילי למדי ומשכך לא ראה מקום להימנע מהרשעה, אך יחד עם זאת נתן משקל אף לעברו הנקי. לפיכך, הושת על המבקש עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות; 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; קנס בסך 4,000 ש"ח; וכן חויב הוא לחתום על התחייבות עצמית על סך 20,000 ש"ח.

יצוין כי ערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש (ע"פ 7091/09) נדחה, בעיקר על רקע עברו הנורמטיבי של המבקש והכלל כי ערכאת ערעור אינה ממצה את הדין.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני המופנית כאמור כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70244/08, בגדרה קיבל את ערעור המשיבה על זיכויו של המבקש והרשיעו בדין. יצוין כי אף בבקשה זו מייצג המבקש את עצמו.

עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לכך שלשיטתו דווקא הוא היה זה שנפל קורבן לפעילות עבריינית מצד המתלונן ואנשיו והמשטרה הייתה רשלנית בבירור ענין זה . לטענתו, הסכם הפשרה שנחתם בינו ובין המתלונן במסגרת מחיקת התביעות משנת 2004, נחתם על ידו רק לאחר שאוים באקדח ורימון רסס על ידי עבריינים אלמונים מטעם המתלונן. עוד טוען הוא לגופו של הענין שבפני כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שסבר כי המבקש אמר בחקירתו "יש לי ילדים, לך יש ילדים, אבל זה לא היה בקטע של איומים..." בעוד בפועל נאמר "יש לי ילדים אין לי אוכל לילדים..." . כמו כן שגה בית המשפט

המחוזי לטעמו כשקבע שבית משפט השלום לא קבע כי המתלונן אינו מהימן בהכרח בעוד שקביעה זו עולה בבירור מפסק דינו.

מנגד טוענת באת כוח המשיבה כי אין בקשתו של המבקש מעלה כל סוגיה המצדיקה בירור בפני ערכאה זו. לגופו של ענין נטען כי טענותיו של המבקש כולן עניינן בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי ואין מקום להתערב בהם. כמו כן נטען כי טענותיו הנוגעות לשלב שטרם הסכם הפשרה נדחו לגופן על ידי בית המשפט המחוזי ובכל מקרה אין בהן כדי לנקות את המבקש ממעשיו.

עוד יוסף כי ביום 1.6.2009 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות שהושת עליו ואשר תחילתו נקבעה ליום 28.6.2009.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור, בתגובת המשיבה ובהחלטות הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דינה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, אין הבקשה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש יוער, כי אף לגופה דין הבקשה להידחות. עיקר טענותיו של המבקש נוגעות לאירועים קודמים לאירועי כתב האישום. אף מבלי להתייחס לטענות אלו גופן, ואציין כי על פני הדברים לא שוכנעתי אף מטענות אלו, מידת הרלוונטיות שלהן להרשעתו של המבקש אינה ברורה. עוד יצוין כי טענת המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי אינה מדויקת בלשון המעטה ומתייחסת להודעה שונה של זה במשטרה מהיום שאחרי ההודעה אליה התייחס בית המשפט המחוזי ואשר לא צורפה כלל לבקשת הרשות לערער. בית המשפט המחוזי קבע כי דברי המבקש, אף על פי גרסתו הוא, די בהם כדי להרשיעו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. איני רואה מקום להתערב בקביעה זו.

אשר על כן, נדחית הבקשה לרשות ערעור.

לאור התוצאה אליה הגעתי, איני רואה מקום להתערב, במסגרת זו, גם במועד שנקבע לתחילת ריצוי עונשו של המבקש.