מ"ח 5186/19פלוני נ. מדינת ישראל

מונחת לפני בקשה למשפט חוזר. בתמצית, המבקש הורשע בעבירות של סחיטה באיומים, הפרת חובה חוקית, פגיעה בפרטיות, והטרדה באמצעות מתקן בזק. ברקע הדברים, סירובו להשלים עם הפרידה מבת זוגו. בסופו של דבר הסכימו הצדדים – לאחר ההרשעה – כי המבקש אינו כשיר לעמוד לדין, וכי לפי סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 וסעיף 15(א) לחוק הטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 – יופסקו ההליכים נגדו. עוד נקבע כי הוא יועבר למחלקה פסיכיאטרית מתאימה בשירות בתי הסוהר, עם קבלת החלטה על ידי פסיכיאטר מחוזי יועבר המבקש לבית החולים הפסיכיאטרי עליו יוחלט.

המבקש הגיש בעבר בקשה למשפט חוזר לבית משפט זה, ובקשתו נדחתה (מ"ח 6159/16 אסרף נ' מדינת ישראל (28.05.2017)). עיון בבקשה הקודמת ובבקשה הנוכחית מלמד כי הן זהות במידה רבה, ובשתיהן מועלות אותן טענות, ובעיקר הטענה לקשר שקשרו נגדו גורמים רבים בהליך הפלילי, וביניהם בית המשפט, הסנגוריה הציבורית וגורמי התביעה. בהחלטה בבקשה הקודמת למשפט חוזר נקבע כי אין בטענות אלה כדי להקים עילה למשפט חוזר. בבקשה הנוכחית מציין המבקש כי בידו "ראיות חדשות" לטענותיו, אך טענה זו לא נומקה או הוסברה באופן מפורט יותר. המבקש הסתפק בטענה כי הנספחים שצורפו לבקשתו "מעידים לעצמם", ובטענות בדבר הליכי פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון שהגיש במסגרת הליכים שונים. עיינתי בטענות אלה ואף בנספחים שצורפו לבקשה למשפט חוזר, ולא מצאתי בהם ראיה חדשה רלוונטית, ודאי שלא כזו שעשויה "לשנות את תוצאות המשפט", כלשון סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שעניינו משפט חוזר. עולה כי טענותיו של המבקש נדונו ונדחו בבקשתו הקודמת, ואין עילה להתערבות נוספת בעניין. אף אין מקום להיעתר לבקשות נוספות שהגיש המבקש לצד הבקשה למשפט חוזר, כגון "בקשה בהולה לתת חסינות", שאין מקום לדון בה במסגרת בקשה למשפט חוזר.

סוף דבר, הבקשה נדחית.