מ"ח 6067/10 פלוני נ. מדינת ישראל

זוהי בקשה להורות על קיומו של משפט חוזר.

1.

המבקש הורשע, לפי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בשורה של עבירות מין שביצע בבתו ובבנו, וכן בעבירות של תקיפה, שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה ובעדות. בטרם נגזר דינו, ובעת שהציגו הצדדים את ראיותיהם לעניין העונש, פנה המבקש ועתר כי יינתן לו לחזור בו מהודאתו הואיל ולא הבין לאשורן את עובדות כתב האישום בהן הודה (פרוטוקול מיום 29.10.08, בעמוד 44). בית-המשפט המחוזי, שדחה את הבקשה, ציין כי: "סקירת העובדות... מלמדת, כי אין, ולו שמץ של ראיה התומכת בכך שהנאשם לא הבין את הודאתו ואת משמעותה. נהפוך הוא" (החלטה מיום 11.11.08, בעמ' 5). בין הסיבות לדחיית הבקשה מנה בית-המשפט את העובדה שהמבקש הודה מספר פעמים בעובדותיו של כתב האישום; הודאתו נמסרה לאחר שנועץ ביודע משפט; והעובדה כי הודאתו ניתנה מפיו ובית-המשפט התרשם כי המבקש הבין את משמעותה (שם, בעמ' 6). במסגרתו של הסדר הטיעון עתרו הצדדים לעונש שבטווח שבין 18 ל-20 שנות מאסר. בית-המשפט המחוזי דן את המבקש ל-19 שנות מאסר, ובעונש זה הוא נושא כיום.

2.

המבקש הגיש לבית משפט זה ערעור על ההחלטה שלא לאפשר לו לחזור בו מהודאתו. אולם, קודם שנשמע הערעור החליט המבקש למחוק אותו, מחשש שהוא עלול להוביל להחמרה בעונשו. אולם, גם לעניין הערעור שינה המבקש את דעתו במהרה, ועתר כי יתאפשר לו להגישו בשנית – אך זאת רק לעניין חומרת העונש. בקשה זו נדחתה אף היא על-ידי רשמת בית-המשפט העליון אשר ציינה:

"בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז מתן גזר-הדין בבית המשפט המחוזי; נוכח התנהלותו של המערער אשר הוא עצמו ביקש את מחיקת הערעור שבכותרת; ונוכח הסיכוי האפסי להתערבות ערכאת הערעור; אינני רואה להורות על חידוש ההליך" (ע"פ 1174/09 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 28.3.10)).

3.

בבקשתו הנוכחית טוען המבקש כי יש להורות על קיומו של משפט חוזר בעניינו. לגרסתו, הוא חף מפשע והודה עקב לחץ שהפעיל עליו בא-כוחו, ועקב תרופות פסיכיאטריות אותן נטל. המשיבה מצדה מתנגדת לבקשה, ועמדתה היא כי לא רק שאין היא מגלה עילה להורות על קיומו של משפט חוזר, אלא שמתוך ההליכים ניתן ללמוד כי הודאת המבקש הייתה אותנטית, ואין כל חשש שהודה במעשים אותם לא ביצע.

4.

נדמה כי אין צורך להרבות מלים על חשיבותו של המשפט החוזר ככלי לתיקון שגיאות אשר, למרבה הצער, עלולות להתרחש בהליך הפלילי (מ"ח 6148/95 עזריה נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(1), 334, 335 (1997)). בבסיסו של הליך זה עומדת ההכרה כי חרף העיקרון החשוב של סופיות הדיון, עשויים להתעורר מקרים בהם האינטרס של עשיית הצדק יחייב בחינה מחודשת של עניין פלילי שנפסק בו סופית (מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל פ"ד נג(1) 529, 559 (1999); מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל פ"ד נא(4) 241, 248 (2002); ומ"ח 9954/03 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 6 (לא פורסם, 23.11.03)). אולם, כדי להתגבר על המשוכה שמציב עקרון סופיות הדיון, נדרש הטוען כי יש לקיים משפט חוזר להוכיח קיומה של אחת העילות שנקבעו בסעיף 31(א) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לאחר שבחנתי את הבקשה הנוכחית והתגובה לה, נחה דעתי כי אין עניינו של המבקש מצדיק סטייה מעקרון סופיות הדיון, ודינה של הבקשה להידחות.

5.

טענותיו של המבקש לפיהן לא הבין את משמעות הודאתו או שמקורה בלחץ שהופעל עליו, נבחנו לגופן בבית-המשפט המחוזי ולא נמצא בהן ממש. על כך רשאי היה המבקש להשיג בגדרו של ערעור שהגיש לבית משפט זה, אולם כאמור הוא בחר למשוך את הערעור שהגיש קודם שנבחן לגופו. בקשתו הנוכחית של המבקש היא אפוא ניסיון להתיר לו את הגשתו של ערעור שני, ולכך אין בידי להיעתר (ראו בפרשת כוזלי , בעמ' 560; מ"ח 8483/00 דרעי נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(4) 253, 262 (2003); מ"ח 9974/04 שוורץ נ' מדינת ישראל , בפסקה 12 (טרם פורסם, 5.9.05)).

לכך אוסיף, כי הטענות בדבר לחץ שהוביל להתוודות – יהיו אלה תרופות שנטל המבקש או שכנוע בידי עורך-דינו – אין בהן כדי להועיל למבקש. מדובר בטענות בעלמא, שלא בוססו כלל מבחינה עובדתית, וודאי שלא ברמה כזאת אשר תוביל למסקנה כי יש לקיים משפט חוזר. ספק רב בידי אם נאשם יכול להעלות, במסגרת בקשה למשפט חוזר, טענה כי עצת עורך דינו גרמה לו ליטול על עצמו אשמה במעשה אותו לא ביצע (השוו ע"פ 945/98 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572, 579 (1989)). מעבר לכך, די בהתרשמותו של בית-המשפט המחוזי מהתוודותו של המבקש בפניו, כדי לשלול את האפשרות שעשה זאת בשל לחץ פסול. יוזכר עוד, כי המבקש ציין אמנם בפני עורכת חוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות, כי הודה לאחר שעורך דינו הזהיר אותו שאם לא יעשה כן הוא עלול להישלח למאסר ממושך. אולם, גם לאחר שדברים אלו נאמרו, שב המבקש והודה במעשיו בפני בית המשפט "ללא כל הסתייגות" (פרוטוקול דיון מיום 19.6.08, בעמ' 28). ובאשר להשפעתן של התרופות – שאלת כושרו של המבקש לעמוד לדין נבחנה בבית-המשפט המחוזי, ונקבע כי "אף לקביעת המומחה מטעמו, [המבקש] מבדיל בין טוב לרע, מותר לאסור, מבין את עקרונות ההליך המשפטי, משתף פעולה עם עורך דינו ו מסוגל לעמוד לדין " (פרוטוקול מיום 29.10.08, עמ' 42. ההדגשה במקור). דומה כי אם היו אלו תרופות שנטל המבקש שהובילו אותו להודות, היו הדברים מוצאים ביטוי בחוות דעת זו. בנסיבות אלו, אין בטענותיו של המבקש כדי להוביל לשינוי ממסקנותיו של בית-המשפט המחוזי.

6.

עיקרו של דבר הוא כי לא נגרם למבקש עיוות דין בהרשעתו, ומשכך לא קם צידוק לקיומו של משפט חוזר. במהלך דיונים רבים בפני בית-המשפט המחוזי שב המבקש והדגיש את רצונו ליטול אחריות על מעשיו וביקש לקבל טיפול, והדברים פורטו בהרחבה בהחלטתה של הערכאה הדיונית. גם בעת שעתר לבית-משפט זה לאפשר לו לערער על עונשו, ציין המבקש: "אני מבקש לתת לי הזדמנות קודם להביע חרטה מאד עמוקה בית-המשפט וגם ממשפחתי ומילדי על כל הסבל שגרמתי להם" (מכתב מיום 14.3.10). רצונו של המבקש להודות במעשיו, פעם אחר פעם, מעיד על הכאה על חטא והשלמה עם הרשעתו, שדומה שנשכחו ממנו עת החליט להגיש בקשה זו. לא למקרים מסוג זה נועד ההליך של משפט החוזר, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.