מ"ח 629/09 רם ברמן נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בשימוש לרעה בכוח המשרה, מרמה והפרת אמונים וסחיטה באיומים – עבירות לפי סעיפים 280(1), 284 ו-428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. עוד הורשע המבקש בפגיעה בפרטיות והפרת חובת סודיות – עבירות לפי סעיפים 2(7), 2(9) ו-15 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. בעקבות כך הוא נדון לארבעה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וכן חויב לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע. ערעורו של המבקש, במהלכו היה מיוצג על ידי סנגור, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, וכך היה גורלה של בקשה שהגיש ליתן לו רשות לערער בפני בית משפט זה.

בסמוך לאחר דחיית בקשתו לרשות ערעור, הגיש המבקש בקשה לקיומו של משפט חוזר, בגדרה טען כי ראוי לבחון את עניינו מחדש, נוכח ראיות חדשות ועקב החשש כי בהרשעתו היה כרוך עיוות-דין. אותה בקשה נדחתה על ידי כב' השופטת נאור, שציינה כי "הבקשה כולה שזורה טענות בדבר דיות הראיות ונגד ממצאי מהימנות שקבע בית המשפט. אלו הן טענות ערעוריות שגם הן אינן מקימות עילה למשפט חוזר" ( שם ). חרף זאת, טרח המבקש והגיש בקשה שניה לקיומו של משפט חוזר, ואף היא נדחתה.

עתה מונחת בפני בקשה שלישית מאותו סוג, וגם הפעם חוזר המבקש על השקפתו כי הרשעתו היתה שגויה תוך שהוא נסמך על אותן טענות שנדחו בעבר. בהחלטתי מיום כ"ט באדר התשס"ט (25.03.09), הוריתי למבקש להבהיר מהי העילה החדשה בגינה הוא עותר לקיומו של משפט חוזר, כמתחייב מתקנה 8 לתקנות בתי המשפט (סדר דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957. ולא זו בלבד שהוא לא הצביע על עילה חדשה, אלא שתשובתו מיום כ"ה באייר התשס"ט (19.4.09) אינה אלא חזרה על שטען בעבר. במצב עניינים זה, לא נותר לי אלא להפנות לאשר נכתב בהחלטתה של כב' השופטת נאור : "המבקש, שאינו מיוצג, מתקשה להשלים עם הרשעתו והוא מעלה שוב ושוב אותן טענות. ואולם, המבקש לא הצביע לא בבקשתו הראשונה ולא בבקשתו זו על עילה המצדיקה משפט חוזר" (מ"ח 9269/07 רם ברמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 19.9.07) בסעיף 11 להחלטה).

נוכח האמור, הבקשה נדחית. שקלתי אם נכון יהיה לחייב את המבקש בתשלום הוצאות משפט, והחלטתי להימנע מכך מתוך הנחה כי הוא לא יוסיף להגיש בקשות סרק.