מ"ח 8371/11 דניאל שוורצווסר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה לעריכת משפט חוזר לפי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן : חוק בתי המשפט ). בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים מ' לינדנשטראוס, ס' ג'ובראן ומ' נאמן) הרשיע את המבקש, לפי הודאתו, בעבירות של רצח, ניסיון לרצח ועבירות נשק. על פי הסדר הטיעון שהושג עם המבקש, הושת עליו עונש מאסר עולם ו-10 שנות מאסר, מחציתן בחופף למאסר העולם ומחציתן במצטבר לו.

1.

על פי עובדות כתב האישום בהן הודה המבקש בפני בית המשפט במסגרת הסדר טיעון, התוודע המבקש לאלכסנדר פינקל (להלן: המנוח ) ולאדוארד שלמייב במסגרת עבודתו, והתכוון לשמש כאיש קש עבורם בעסקה לרכישת דירה. ביום 27.2.02 היו אמורים המבקש, המנוח ושלמייב לחתום על חוזה לרכישת הדירה. בכתב האישום נטען כי המבקש חש שהוא מרומה על ידי המנוח ושלמייב ולא רצה לחתום על החוזה, כיוון שחשש מהחובות אליהם הוא עלול להיקלע בעקבות הרכישה. על כן, החליט המבקש עובר ליום 25.2.02 להמית את המנוח ואת שלמייב.

ביום 27.2.02 הצטייד המבקש באקדח בקוטר 0.22 מילימטר ובו ארבעה כדורים, בכפפות גומי ובגרב. בשעה 14:30 או סמוך לכך, לאחר תיאום טלפוני, נפגש המבקש עם המנוח ועם שלמייב בחיפה. המבקש התיישב במושב האחורי ברכב בבעלות המנוח, כאשר המנוח נהג ברכב ושלמייב ישב לצידו. המבקש הוביל את המנוח ושלמייב לכביש צדדי ללא מוצא בחיפה, וטען בפניהם שמתגורר שם חבר החייב לו כסף. לאחר שהרכב חנה במקום, ירה המבקש ממקום מושבו ברכב באמצעות האקדח לכיוון ראשו של המנוח שני קליעים ולכיוון ראשו של שלמייב שני קליעים, כל זאת על מנת להמיתם. עקב פגיעות הקליעים נפטר המנוח, ושלמייב נפצע פציעת ראש קשה.

2.

ביום 28.2.02 עוכב המבקש על ידי המשטרה לצורך מתן עדות בחקירת רצח המנוח. במסגרת גביית עדותו, אשר התקיימה בשפה הרוסית וצולמה במצלמת וידאו משטרתית, נשאל המבקש אודות קשריו עם המנוח ושלמייב. בין היתר, במהלך גביית עדותו נדונה עסקת רכישת הדירה על שם המבקש ועסקאות פיקטיביות נוספות שיזמו, לכאורה, המנוח ושלמייב עם המבקש. לאחר תום מתן העדות שוחרר המבקש לביתו.

3.

ביום 11.3.02 הוצא צו מעצר נגד המבקש בבית משפט השלום בחיפה ביום 4.4.02 עצרו חוקרי המשטרה את המבקש בחנות המחשבים שבבעלותו. כבר באותו היום נחקר המבקש כחשוד בקשירת קשר לרצח וניסיון לרצח. למחרת, ביום 5.4.02, הובא המבקש בפני שופט לצורך דיון בהארכת מעצרו. עורך הדין התורן בדיוני המעצרים שמונה לו לבקשתו מטעם הסנגוריה הציבורית, עו"ד אסי בוחבוט, סבר שישנם קשיי שפה ולכן ביקש מבית המשפט למנות למבקש עורך דין הדובר את השפה הרוסית במקומו. כמו כן הסכים עורך הדין בוחבוט כי מעצר המבקש יוארך בשלושה ימים, כדי לאפשר מציאת עורך דין דובר רוסית. בית המשפט נעתר לבקשה, ולאחר הדיון בהארכת המעצר הובא המבקש לתחנת המשטרה להמשך חקירתו. בשלב זה הוזהר המבקש על ידי חוקריו והוסברה לו זכותו לשתוק בחקירה. בתגובה לכך אמר המבקש כי הוא מבין את זכויותיו. לאחר מכן הודה המבקש בעבירות המיוחסות לו ופירט בפני החוקרים את אופן ביצוען.

4.

ביום 26.4.02 הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, וכן בקשה למעצרו עד תום ההליכים נגדו. כתב האישום ייחס למבקש עבירות של רצח, ניסיון לרצח ועבירות נשק. לאחר שהמבקש נבדק על ידי הפסיכיאטר המחוזי בהוראת בית המשפט, ונמצא כי הוא כשיר לעמוד לדין, הסכים בא כוחו, עורך הדין לוקסמבורג מטעם הסנגוריה הציבורית, דובר השפה הרוסית, למעצרו של המבקש עד תום ההליכים והתיק נקבע להוכחות.

5.

בתחילה כפר המבקש בבית המשפט בעובדות כתב האישום וחוקרי המשטרה העידו על מהלך החקירה ונסיבות גביית העדויות. במהלך הדיון הודיע בא כוח המבקש כי המבקש אינו כופר בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, עם זאת מתכוון הוא לטעון לעונש מופחת זאת בשל הנסיבות שעמדו ברקע למעשיו. זמן קצר לאחר מכן נפטר עורך הדין לוקסמבורג ומונה במקומו סנגור אחר מטעם הסנגוריה הציבורית, עורך הדין ציון אלישע. במהלך הדיונים הבאים הודיע בא כוח המבקש כי טרם הוחלט מה יהיה קו ההגנה הסופי של המבקש. ביום 21.1.03 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וביקשו מבית המשפט להשית עליו עונש של מאסר עולם ועשר שנות מאסר בפועל, כאשר מחציתן ירוצו בחופף למאסר העולם. בית משפט זה מפי השופטים מ' לינדנשטראוס, ס' ג'ובראן ומ' נאמן קיבל את הסדר הטיעון והשית על המבקש את העונש האמור.

ביום 3.3.03 הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה וכן בקשה למינוי סנגור. אולם, כעבור מספר ימים הגיש המבקש בקשה למחיקת הערעור ובקשתו התקבלה על ידי בית המשפט.

הבקשה למשפט חוזר

6.

מכאן הבקשה שלפניי להורות על קיום משפט חוזר בהתאם לאמור בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט. המבקש סבור כי מוצדק לקיים בעניינו משפט חוזר מהטעם של מניעת עיוות דין. לדידו, נפלו בעניינו מחדלי חקירה רבים, ובראשם אי-אזהרתו ואי-יידועו באשר לזכויותיו להיוועצות עם עורך דין, לשתיקה ולאי-הפללה עצמית. על כך מוסיף המבקש וטוען כי אף אם תידחנה טענותיו לעיל, נגרם לו עיוות דין בכך שהוא הורשע ברצח ללא מתן משקל נאות לנסיבות המקלות הנובעות מהמצוקה הקשה בה היה שרוי ואשר דחקה בו לבצע את העבירות.

7.

ביתר פירוט, המבקש סבור כי במספר צמתים קריטיים במהלך החקירה נמנעו חוקרי המשטרה מלהעניק לו את הזכויות להן זכאי מי שנחשד בביצוע עבירה. עם זכויות אלו נמנות, בין היתר, זכות החשוד להיוועץ עם עורך דין, זכותו לשתיקה וזכותו לאי-הפללה עצמית. לטענת המבקש, עיון בתמליל מתן העדות מיום 28.2.02 מעלה כי החוקרים נמנעו שלא כדין מלעצור את המשך גביית העדות, להכריז על המבקש כחשוד וליידעו באשר לזכויותיו ככזה. לטענתו, מהיחס לו זכה המבקש והשאלות שהופנו אליו ניכר כי בלב החוקרים היה חשד למעורבותו בפרשה כבר במועד זה. כמו כן גורס המבקש כי למרות שבמהלך מתן העדות הוא הודה בהשתתפותו במעשים לא חוקיים, חוקריו לא עצרו את ההליך וסיפקו לו את זכויותיו כחשוד. לפיכך, כבר מראשית ההליכים נגרם למבקש עיוות דין, לשיטתו, המצדיק קיום משפט חוזר ופסילת הודאותיו.

8.

לא זו אף זו. המבקש סבור שזכויותיו לא הוסברו לו כראוי ובאופן מהותי בימים הראשונים לחקירתו כחשוד בעבירות לאחר מעצרו, כי הוא זכה להיפגש עם עורך דין רק כעבור 24 שעות משעת המעצר, וכי גם אז נפגש הוא עם עורך דין שאינו דובר את שפתו. בבקשה דנן, מפרט המבקש ומנתח כיצד במהלך חקירותיו נמנעו ממנו באופן מהותי זכויות החשוד. לבסוף, המבקש טוען שפגש עורך דין דובר רוסית רק ביום 7.4.02, בעת הדיון בהארכת מעצרו השנייה.

9.

על כן, בשל הפגמים שנפלו בחקירות המשטרתיות, לטענתו, סבור המבקש כי יש לבחון את קבילות הראיות שהושגו באמצעותן. החלת דוקטרינת פסילה פסיקתית-יחסית, כפי שהתקבלה בע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי , פ"ד סא(1), 461 (2006), צריכה, לדעת המבקש, להביא לפסילת הודאתו ולקיום משפט חוזר.

טענות היועץ המשפטי לממשלה

10.

המשיב, היועץ המשפטי לממשלה, סבור כי דין הבקשה להידחות שכן טענות המבקש אינן מגבשות עילה המתאימה לקיום משפט חוזר. לדידו, מהמסמכים המתייחסים למועדים הרלוונטיים עולה כי חוקרי המשטרה עמדו בחובתם ליידוע המבקש בדבר זכויות החשוד. לשיטתו, אין כל חובה להודיע לחשוד שוב ושוב על זכותו להיפגש עם עורך דין, אלא די בכך שבראשית ההליכים – סמוך לאחר שהתקבלה ההחלטה על מעצרו – יידעו החוקרים את המבקש בכך ובדבר יתר זכויותיו, כפי שעולה מדו"ח הקצין הממונה. כמו כן, המשיב מדגיש כי המבקש הורשע על בסיס הודאתו בפני בית המשפט ולא על בסיס ראיות מהחקירה. משכך, אין לפגמים, ככל שנפלו כאלה, בהליך החקירה כדי לשמוט את הבסיס מתחת להרשעת המבקש על יסוד הודאתו בהסדר טיעון. כמו כן טוען המשיב כי טענות המבקש לעניין חומרת העונש והיעדר שקלול מתאים של נסיבות ביצוע העבירות, הן טענות ערעוריות במהותן שאין להן מקום במסגרת בקשה למשפט חוזר.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי היטב בבקשה, בתגובת היועץ המשפטי לממשלה ובנספחים הרלוונטיים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

אכן, כפי שטען המשיב אין מדובר בעניין זה בשאלת קבילות ההודאה שניתנה בפני חוקרי המשטרה או בשאלת קבילות הראיות, שכן המבקש הורשע, כאמור, על יסוד הודאתו בהסדר טיעון בפני בית המשפט. יתרה מכך, הודאת המבקש בעובדות כתב האישום המקורי לא ניתנה כלאחר יד ועל אתר. הודאתו ניתנה לאחר קיום מספר דיוני הוכחות בהם נשמעו עדים, ולאחר שבא כוחו, עו"ד לוקסמבורג, הודיע כי המבקש איננו כופר באישום אלא מבקש להתמקד רק בשאלת העונש. המבקש, אשר יוצג בשלב מתן הודאתו על ידי עורך הדין שהחליף את עורך דין לוקסמבורג ז"ל, הודה בעובדות כתב האישום בחלוף 11 חודשים לערך מיום ביצוע העבירות. תקופה ממושכת זו היה בה כדי לספק למבקש זמן רב להרהר ולהבין את מצבו, להתייעץ עם עורכי דינו ולנתח באופן רציונאלי את החומר שהונח בפני בית המשפט. על כן, וכפי שנקבע בפסיקה לא אחת, אין מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודאה שנתן בפני בית המשפט במסגרת בקשה למשפט חוזר, קל וחומר כאשר המבקש נמנע מהגשת בקשה לפסילת הודאתו בפני הערכאה הדיונית ואף לא בפני ערכאת הערעור. יפים לכך דברי השופט א' לוי במ"ח 10468/06 קבוע נ' מדינת ישראל , פסקה 4 להחלטה (לא פורסמה, 25.03.07):

"אם סבר המבקש כי הרשעתו בעבירות לא תעשה עמו צדק ואף תהיה כרוכה בעיוות-דין, כל אשר היה עליו לעשות הוא להימנע מהודאה, לנהל את משפטו כסדרו ולשטוח בפני בית-המשפט את הטענות אותן פירט בבקשתו הנוכחית. אולם, המבקש בחר ללכת בדרך אחרת כאשר העדיף - וחזקה עליו שהיתה זו בחירה מושכלת - להודות בעובדות ולהסתפק בעונש מתון יחסית נוכח תיקון כתב-האישום. למותר לציין, כי בפני המבקש היתה פתוחה הדרך לבקש מבית המשפט להתיר לו לחזור בו מהודאתו, במהלך הדיון בעניינו ואף במסגרת ערעור שהיה יכול להגיש, אולם הוא לא עשה כן, וגם עניין זה מעורר סימני שאלה".

משבחר המבקש, באמצעות בא-כוחו, שלא לבקש מבית המשפט המחוזי לחזור בו מהודאתו, ומשבחר המבקש למחוק את ערעורו בבית משפט זה, אף לאחר שמונה לו סנגור, הרי שבנסיבות העניין אין מקום לאפשר בקשה כה חריגה של חזרה מהודאה בהסדר טיעון במסגרת בקשה למשפט חוזר.

12.

למעלה מן הדרוש אתייחס גם למספר טענות של המבקש לגופן. אמנם, צודק המבקש כי במהלך גביית הודעתו הראשונה ביום 28.2.02 הוא נשאל אודות קשריו עם המנוח ושלמייב וכי במסגרת החקירה ניתנו הודאות של המבקש בהשתתפות במעשים פליליים לכאורה. עם זאת, מקובלת עליי טענת המשיב כי חוקרי המשטרה ביקשו לדלות פרטים הנוגעים דווקא לעניין הרצח ולא לעבירות אחרות, בהן היה מעורב המבקש. הסבר היועץ המשפטי לממשלה כי בשלב גביית ההודעה הראשונה לא התגבש חשד נגד אדם כלשהו, אלא נבדקו כיווני חקירה שונים, משכנע ומניח את הדעת, ואף מקבל חיזוק מהעובדה שהמבקש לא נעצר סמוך למועד מתן עדות זו. לפיכך, אין ממש בטענת המבקש כי היה על החוקרים להפסיק את החקירה ולהודיע למבקש כי הוא חשוד כבר ביום 28.2.02.

13.

יש לדחות גם את טענות המבקש בנוגע לזכויותיו כחשוד. המשיב צירף לתגובתו דו"ח משטרתי מיום מעצר המבקש, בו צוין כי הוסברה לו זכותו להיפגש עם עורך דין. כמו כן צורף מסמך החתום על ידי חוקר משטרת חיפה, בו נכתב במפורש כי הוא מודיע למבקש על זכותו לשתוק בחקירה, וכי כל מה שהמבקש יאמר בחקירה יכול לשמש נגדו בבית המשפט. מודעות המבקש לזכותו להיוועץ עם עורך דין עולה גם מתמליל השיחה של המבקש עם מדובב משטרתי ששהה עימו בתאו בעת המעצר. כמו כן, אף בתחילת החקירה שנערכה ברוסית ועל ידי חוקר משטרה דובר רוסית לאחר הארכת מעצר המבקש ביום 5.4.02, ולפני שהתחיל המבקש לגולל את מעשיו ביום ביצוע העבירות, ציין החוקר בפניו כי הוא עדיין נמצא תחת אזהרה ושזכותו לשתוק. בתגובה לכך אמר המבקש, שהוא מכיר את זכויותיו.

המבקש טוען כי נפלו פגמים מהותיים בהליך ייצוגו של המבקש וקשריו הראשוניים עם עורכי דינו. הן מהחומר המצוי בפניי מחקירת המבקש ביום מעצרו, הן מתמליל השיחה עם המדובב, עולה כי המבקש היה מודע לזכותו להיוועץ עם עורך דין, אולם החליט, מסיבותיו הוא, שלא לבקש לממש זכות זו. כך, למשל, הקצין הממונה ביום מעצר המבקש סימן בדו"ח שחיבר באותה עת כי הסביר למבקש על זכותו להיפגש עם עו"ד, והמדובב שוחח מספר פעמים עם המבקש על כך שהוא יזדקק לעורך דין על מנת שלא ידבר "שטויות". כמו כן, על כן, אין לומר כי ביום 4.4.02 נמנעה זכות המבקש להיוועץ עם עורך דין.

14.

לבסוף טוען המבקש בנוגע להחמרה בעונשו כתוצאה מהרשעתו ברצח ללא נסיבות מקלות. טענות אלו, אשר היוו את קו ההגנה היחיד של המבקש בפני בית המשפט המחוזי, אין מקומן להתברר במסגרת בקשה למשפט חוזר. מדובר בטענות ערעוריות מובהקות. משבחר המבקש למחוק את הערעור שהגיש ולא להעלות טענות אלו בפני בית משפט זה כמקובל, אין מקום להעלותן במסגרת בקשה למשפט חוזר.

בשל כל המקובץ, הבקשה להורות על קיום משפט חוזר, אפוא, נדחית.