ע"א 10046/01 אבי אנג'ר נ. מדינת ישראל

ביום 22.11.01, בשובו לישראל מקולומביה, נתגלה ברשות העורר ונתפס סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל 349.31 גרם (נטו). הוא נעצר לחקירה שבסיומה הוגש נגדו (ביום 28.11.01) כתב אישום המייחס לו עבירות של יבוא והחזקת סם מסוכן. עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד תום בירור משפטו. הדיון בבקשה זו טרם התקיים ובית המשפט הורה על החזקת העורר במעצר "עד החלטה אחרת". מכוח החלטה זו נתון העורר במעצר, במיתקן של משטרת ישראל. ביום 18.12.01 נפטרה אימו של העורר. העורר ביקש לאפשר לו להשתתף בהלוויית אימו ולשבת "שבעה", עם יתר בני המשפחה, בקיבוץ בית-קשת. בית המשפט המחוזי קבע, כי על המשטרה ללוות את העורר להלוויית אימו, אך דחה את בקשת העורר לשחרורו ממעצר למשך ימי ה"שבעה". בערר שלפניי השיג העורר על צדקת ההחלטה שלא לשחררו בערובה למשך ימי ה"שבעה" כדי לאפשר לו להתאבל על אימו עם יתר בני המשפחה.

כאמור, בקשת המדינה למעצרו של העורר עד תום ההליכים טרם נדונה. ואולם סניגוריתו של העורר הודתה בדיון שלפניי כי להאשמתו של העורר בעבירות שיוחסו לו יש ראיות לכאורה. לנוכח הודיה זו, ובשים לב למהות העבירות המיוחסות לעורר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. העבירות, לפי מהותן ונסיבות ביצוען, מעידות, בעליל, על מסוכנותו של העורר. כן אין לבטל את החשש שהעורר יימלט מן הדין. עברו הפלילי, הכולל הרשעות קודמות בעבירות סמים ובעבירות אחרות, אך מחזק חשש זה.

לא למותר להזכיר, כי על-פי נוהל שנקבע על-ידי שירות בתי הסוהר מורשים אסירים, במקרים של פטירת קרוב מדרגה ראשונה, לצאת (בליווי) רק ללוויית הנפטר ולעלייה על קברו ביום השבעה למותו. הנוהל אינו מכיר בזכות אסיר לצאת מבית הסוהר כדי לישב "שבעה". נוהל זה, החל על אסירים, משקף איזון ראוי, בין הסיכון הכרוך בהוצאת האסירים אל מחוץ לכותלי בית הסוהר, לבין ההתחשבות בצורכיהם הרגשיים; ובהיעדר טעם מיוחד לסטות ממנו יש לראות בו אמת-מידה נאותה גם לבחינת זכויותיהם של עצורים (ראו: בש"פ 3599/98 מדינת ישראל נ' פקוביץ' ; בש"פ 8974/99 מדינת ישראל נ' בן-נעים ). דין זה יפה גם למקרה הנדון.

אשר על כן, הנני מחליט לדחות את הערר.