פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
10091/03 - א'
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
חנאן שריף פאהום
נ ג ד
המשיבים:
1. עזבון
המנוחה סלוא פדל פאהום ז"ל
2. רג'אא שריף אלפאהום
3. עומר שריף אלפאהום
4. רודינה שריך אלפאהום
5. בוואן שריף אלפאהום דיאב
בקשה להארכת תוקף צו מניעה ארעי
בשם המבקשת: עו"ד עאדל
חמאיסי
בשם המשיבים מס' 1-4: עו"ד מועין
ח'ורי
החלטה
1.לפנינו בקשה להארכת צו המניעה הזמני שניתן לטובת המבקשת ביום 1.6.1998 בבית המשפט המחוזי בנצרת, עד להכרעה בערעור.
2.הסכסוך בין הצדדים נסוב על חלקת קרקע. המבקשת טוענת כי אמה המנוחה התחייבה להעביר לה שני דונם מתוך נכסי הדלא ניידי שהותיר לה בעלה המנוח. לפי הטענה, נחתם - ביום 10.1.80 - הסכם פשרה, במסגרתו המבקשת חזרה בה מהתנגדותה לאישור צוואת האב המנוח בתמורה לקבלת שני דונמים מחלקה 4 בגוש 16577 המצויה באדמות נצרת.
3.לעומתה, עמדת המשיבים היא שהאם אכן חתמה באותו יום על הסכם, אך המדובר בהסכם אחר, לפיו התחייבה להעביר למבקשת סכום כסף בתמורה לסילוק התנגדותה לקיום צוואת האב המנוח. כן נטען שמסמך הסכם הפשרה עליו מסתמכת המבקשת הוא מזויף.
4.בית המשפט המחוזי קיבל - על סמך טענות עובדתיות שונות שהובאו לפניו, את גרסתם של המשיבים, ודחה את תביעתה של המבקשת. יצוין כי תביעת המבקשת הוגשה כאשר אמה הייתה עוד בין החיים. אמה נפטרה שנה וחצי לאחר הגשת התביעה, והתביעה תוקנה באופן שבמקום האם המנוחה הופיעו כנתבעים עיזבונה וילידיה.
5.עם דחיית התביעה פקע גם צו הביניים שהוטל על שני דונם מהחלקה האמורה, צו אשר ניתן במסגרת התיק העיקרי (בש"א 489/98). לפנינו, כאמור, עומדת בקשה להאריך תוקפו של צו זה, עד להכרעה בערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.
6.המבקשת טוענת כי סיכוייה להצליח בערעור טובים וכן כי קיימת אפשרות קרובה שהמשיבים "יתקשרו עם אנשים שונים כדי למכור להם את המקרקעין", לאור "עברם העשיר" בכל הקשור להתקשרויות למכירת מקרקעין.
7.המשיבים טוענים לשיהוי רב בהגשת הבקשה לסעד זמני – המבקשת הגישה את בקשתה להארכת תוקף צו המניעה הארעי רק ביום 7.1.04, בעוד פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, הדוחה את תביעתה, ניתן עוד ב- 23.9.03. כן נטען שבית המשפט המחוזי לא נתן צו מניעה זמני, אלא הטיל עיקול זמני על החלקה האמורה. לגוף העניין נטען כי סיכויי ערעורה של המבקשת אינם גבוהים, שכן ערעורה תוקף ממצאים עובדתיים, בהם ערכאת הערעור לא תמהר להתערב.
8.סיכויי הערעור, לכאורה, אינם נראים טובים אינו דומה המצב לפני פסק דין למצב לאחר שניתן פסק דין.
יחד עם זאת, מדובר בעניין שבמקרקעין. בתגובת המשיבים לא מופיעה טענה כי יש בכוונתם למכור את הנכס לאלתר ועיקול יפריע להם לעשות כן. נראה לי כי האיזון הנכון בנסיבות אלה הוא להאריך את הצו שניתן בבש"א 489/98 ביום 1.6.98 (ראו והשוו: בש"א 6052/94 אסתר אלישיב נ' מרדכי סלור ואח' (לא פורסם)). ואולם, ראוי להתנות זאת בהפקדת ערבות.
9.אני מאפשרת למבקשת להפקיד בבית המשפט ערבות בנקאית אוטונומית להבטחת נזקי המשיבים, וזאת בסך של 150,000 ₪. הערבות תומצא עד 20.1.2004. צו פורמאלי ייחתם על-ידי הרשם לאחר המצאת הערבות. אם לא תומצא הערבות במועד האמור – ייפקע הצו מאליו.
ניתנה היום, כ"א טבת, תשס"ד
(15.1.2004).
ש
ו פ ט ת