ע"א 10091/03 חנאן שריף פאהום נ. עזבון המנוחה סלוא פדל פאהום ז"ל

המשיבים ביקשו להורות על הוצאת שני מוצגים שלא הוגשו בבית המשפט קמא מתיק המוצגים שהוגש בערעור. לגבי אחד המוצגים, ת/4, אין המערערת עומדת על השארתו בתיק המוצגים, והיא אף הגישה בקשה להגיש ראיות נוספות. על כן, כל עוד לא ניתנה החלטה על צירופו כראיה נוספת, יש להוציא את ת/4 מתיק המוצגים.

לגבי המוצג הנוסף שהוצאתו מתבקשת, ת/2, אין הסכמה בין הצדדים. מדובר בתיק עיזבונות של בית המשפט. על פי העולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, הוגשו וסומנו מסמכים מתוך תיק זה במהלך הדיון. בשלב מסוים ביקש ב"כ המערערת להגיש את אותו תיק כמוצג מטעמו. הוא נימק את הבקשה ברצונו להסתמך על האמור בפרוטוקול, על החלטות בית המשפט ומה שהוגש בבית המשפט, וכן ציין כי בחקירת העדים היתה התייחסות לכמה מכתבים שהוגשו, ב"כ המשיבים התנגד להגשת התיק במלואו, אך הסכים להגשת המסמכים המקוריים מתוך תיק העיזבונות, של מסמכים שהוגשו בתיק שנדון. לאחר שמיעת הצדדים החליט בית המשפט לקבל את תיק העיזבונות, "לצורך הגשת מקורות המסמכים שהוגשו כמוצגים במסגרת החקירות גם על ידי הנתבעים".

נראה לי כי מנוסח החלטת בית המשפט עולה כי גם אם בפועל הוגש תיק העיזבונות במלואו, הרי שמשפטית התקבלו רק אותם מסמכים מתוכו שהעתקיהם הוגשו כמוצגים במסגרת החקירות. מסקנה זו עולה מהחלטת בית המשפט, וכן מתיישבת עם ההיגיון והסדר המשפטי. שכן, כידוע, מלבד חריגים שנקבעו במפורש, מסמכים אינם ניתנים להגשה בדרך כלל כראיות העומדות בפני עצמן, כי אם בצירוף עדויות או הסברים המסבירים את הרקע לעריכתם ובכך מכשירים אותם כראיות. צירופו של תיק בית משפט במלואו, על כרעיו ועל קרבו, כראיה, עלול ליצור חוסר בהירות באשר למעמדם הראייתי של מסמכים וכתבי בי-דין המצויים בו, אשר לא הוכשרו להגשה כראיות בהליך אחר, ולפיכך מעמדם הראייתי אינו ברור.

נוכח כל האמור אני מורה על הוצאתם של מוצגים ת/2, ת/4 מתיק המוצגים.