ע"א 1019-23 ע"א 1019-23

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.12.2022 (ת"א 54-02-19, השופטת ת' אברהמי).

2.ברקעה של הבקשה נמצאים הסכמים הנסבים על רכישת מקרקעין בעיר בת ים (להלן: המקרקעין). כעולה מהבקשה, המבקשים רכשו בשנת 2011 את הזכויות במקרקעין מחברת "השקעות בכרך בע"מ (בפירוק מרצון)" (להלן: חברת בכרך), ואולם רישום הזכויות טרם בוצע. בהמשך לכך, המבקשים העניקו אופציה לרכישת זכויות אלה לחברות "וולפיש ספי בע"מ" ו-"דניאל לביא בע"מ" (להלן: הסכם האופציה). המשיבים הם מי שרכשו את זכויות האופציה מאותן החברות, ואף מימשו את האופציה בהסכם עם המבקשים ביום 2.8.2017 (להלן: הסכם המכר). על-פי הנטען, הגם שהמבקשים קיבלו את התמורה לפי הסכם המכר, הם לא מילאו את חלקם – לא פעלו לרישומם של המשיבים כבעלי הזכויות בנכס בלשכת רישום המקרקעין.

3.ביום 31.1.2019 המשיבים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי ובה עתרו לאכיפת הסכם המכר ולקבלת פיצוי כספי מוסכם. המבקשים מצדם הגישו כתב הגנה שבו טענו כי דין התביעה להידחות, ולצדו הגיש אף תביעה שכנגד. בעיקרו של דבר, לשיטתם, הסכם האופציה נחתם בנסיבות של כפייה כלכלית, ואילו הסכם המכר נחתם בעקבות הטעיה או טעות באשר לגובה היטל ההשבחה שבו יחובו המבקשים. לחלופין, המבקשים טענו שאכיפת הסכם המכר איננה צודקת בנסיבות העניין, ושסירובם של המשיבים לביטולו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ופעולה חסרת תום לב.

4.מבלי לפרט את כלל ההחלטות בתיק, אציין כי בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ודחה את התביעה שכנגד. בעשותו כן קבע בית המשפט המחוזי כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח קיומה של עילה לביטולו של הסכם המכר או אף קיומו של סייג המצדיק הימנעות מאכיפת הסכם המכר. בהגיעו למסקנה זו הוסיף בית המשפט המחוזי וציין את הסתייגותו מהתנהלותם הדיונית של המבקשים לאורך ההליך. על כן, בית המשפט המחוזי הורה על אכיפת הסכם המכר בדרך של העברת זכויות הבעלות במקרקעין וזאת בתוך 45 ימים ממועד מתן פסק הדין וכן חייב את המבקשים בפיצוי המוסכם לפיו.

5.ביום 6.2.2023 הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בצד הערעור הגישו המבקשים אף את הבקשה דנן, המכוונת לעיכוב ביצועו של רכיב האכיפה בפסק הדין, המורה כאמור על העברת זכויות הבעלות במקרקעין. בו ביום הוריתי על מתן צו ארעי המעכב את העברת הזכויות עד למתן החלטה אחרת, וכן על הגשת תגובה לבקשה.

6.בבקשה טוענים המבקשים כי ביצועו המידי של פסק הדין עלול לגרום להם נזק בלתי-הפיך, מאחר שאם יירשמו המקרקעין על שמם של המשיבים אלה יוכלו למכור את הזכויות בהם לצד שלישי. עוד נטען כי למשיבים עצמם לא ייגרם נזק מעיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור, משום שנרשמה לטובתם הערת אזהרה ובמובן זה זכויותיהם מובטחות. בנוסף, המבקשים מונים בתמצית את נימוקי הערעור אשר נסוב, לטענתם, על הכרעות משפטיות שגויות של בית המשפט המחוזי, ועל כן הם סבורים כי סיכויי הערעור טובים.

7.בתגובתם מיום 14.2.2023, שהוגשה לפי החלטתי הנזכרת מיום 6.2.2023, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. בפתח הדברים, טוענים המשיבים, בין היתר, כי הבקשה הוגשה בשיהוי משמעותי, לאחר חלוף המועד שנקבע בפסק הדין לאכיפת הסכם המכר. לגוף הדברים נטען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המשיבים ומצדיק אף הוא את דחיית הבקשה. בהקשר זה מודגש כי המבקשים לא הוכיחו שלמקרקעין יש ערך מיוחד עבורם או שהם בעלי זיקה אישית אליהם, כך שכל נזק שייגרם להם מהעברת הזכויות, ככל שייגרם, יהיה בר פיצוי. כמו כן, המשיבים טוענים שביסוד המחלוקת בין הצדדים בערעור עומד גובה החיוב בהיטל ההשבחה, ולכן גם במובן זה מדובר בנזק כספי בר פיצוי. המשיבים אף מדגישים כי סיכויי הערעור לגופו נמוכים מאוד וזאת תוך שהם סומכים את ידיהם על עיקר קביעותיו של בית המשפט המחוזי.

8.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי בלבד.

9.כידוע, בהתאם לתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ההחלטה או פסק הדין מושא הערעור. לפיכך, על המבקש לעכב ביצוע של פסק דין עד להכרעה בערעור שהוגש הנטל להוכיח שסיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, למשל: ע"א 7327/22 שירות פלוס למוצרי צריכה ביתיים בע"מ נ' כפיר, פסקה 10 (4.12.2022); ע"א 7091/21 אדרי נ' בן לולו, פסקה 24 (18.12.2022)). בין שיקולים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", כאשר לשיקולי מאזן הנוחות ניתן מעמד בכורה (ראו: ע"א 2328/21 בומשטיין נ' בללתי – נאמן, פסקה 14 (30.08.2021)).

10.בנסיבות העניין, לכאורה, יש ממש בטענת המשיבים שרישום זכויותיהם במקרקעין, כשלעצמו, לא יוביל לנזק בלתי הפיך למבקשים, אף אם יתקבל הערעור בסופו של יום. יחד עם זאת, נתתי דעתי לכך שמאפייניו של ההליך דנן טומנים בחובם סיכון לנזק בלתי הפיך הנובע מאפשרות קיומה של "תאונה משפטית" עתידית – כזו שעלולה להתרחש, כפי שהדגישו המבקשים, אם יעבירו המשיבים את זכויותיהם במקרקעין לצד שלישי, ולאחר מכן יתקבל הערעור (ראו והשוו: ע"א 7118/19 רשות מקרקעי ישראל נ' דמארי, פסקה 14 (11.11.2019)). על רקע זה, מצאתי כי האיזון הראוי במכלול נסיבות העניין מוביל לכך שיש לקבל את הבקשה בחלקה בלבד. זאת, אך במובן זה שייאסר על המשיבים לבצע במקרקעין כל דיספוזיציה עד להכרעה בערעור, ובכלל זה להעביר את זכויותיהם בהם לצד שלישי.

11.אשר על כן: הבקשה מתקבלת חלקית בהתאם לאמור בפסקה 10 לעיל. אין צו להוצאות.