ע"א 10197/02 עיירית ירושלים נ. אל עמי ייזום השקעות ובניה

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, ולפיו נדחה ערעור העותרת על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, אשר ביטל חיוב בהיטל סלילת כביש שהטילה העותרת (להלן: העירייה ) על המשיבה, מכוח חוק העזר לירושלים (סלילת רחובות), התשל"ה-1975.

בשנת 1993 רכשה המשיבה זכויות בנכס מקרקעין בתחום שיפוטה של העירייה. נכס זה גובל בכביש אשר סלילתו הסתיימה בסוף שנות ה-80'. בשנת 1996 שילמה המשיבה היטל סלילה בגין הכביש הגובל, בו חויבה על-ידי העירייה מכוח חוק העזר. בשנת 1999 נדרשה המשיבה לשלם היטל סלילה נוסף, זאת בשל זכויות בנייה שנוספו לנכס בתוכנית בניין עיר חדשה ושהמשיבה ביקשה לממשן. המשיבה שילמה את ההיטל הנוסף תחת מחאה ופנתה לבית-המשפט המחוזי בבקשה להצהיר כי העירייה אינה מוסמכת לחייבה בהיטל הנוסף. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיבה. העירייה ערערה על פסק-הדין לבית-המשפט העליון וערעורה, כאמור, נדחה.

סעיף 5(1) לחוק העזר קובע כי החייבים בהיטל סלילה הינם "מי שהיו בעלי הנכסים הגובלים בעת תחילת הסלילה", וכן מי שהחלו בבנייה חדשה או בתוספת בנייה "שהוחל בבניתם לאחר תחילת הסלילה ". פסק-הדין נושא העתירה (מפי השופט אנגלרד ) עוסק בהרחבה בשאלת חוקיותו של חוק העזר, אך לבסוף אינו מכריע בה. חלקו האופראטיווי קצר ומבוסס על פרשנותו של סעיף 5(1):

32.איני חייב להידרש לשאלת חוקיות חוק העזר, משום שדי בנימוקיו של בית המשפט המחוזי כדי להשמיט את הבסיס, בנסיבות העניין, מדרישת החיוב. כאמור, נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי הייתה פרשנותו של חוק העזר. בית המשפט מצא כי אין חוק העזר מסמיך את העירייה לגבות היטל אחר היטל מקום בו הסלילה הסתיימה זה מכבר. ואמנם, גם בהנחה שהעירייה הייתה מוסמכת לקבוע בחוק העזר תשלום היטל אחר היטל - דבר שכאמור מוטל בספק רב - צדק בית המשפט המחוזי בסברו כי מן ההכרח שחוק העזר יאמר זאת במפורש. כפי שקבע בית המשפט המחוזי הדיבור "לאחר מועד תחילת הסלילה" אינו עוצר כוח לחול עד סוף כל הימים, דהיינו, לחייב בעל חדש של נכס בתשלום היטל סלילה שנים לאחר תום פעולות הסלילה. לכן, צדק בית המשפט המחוזי כשפסל את החיוב בהיטל בנסיבות שבהן הסלילה הסתיימה שנים רבות לפני הבקשה למתן היתר בנייה. ואמנם, מסקנה זו תואמת את ההלכה שנפסקה בבית משפט זה בפרשת לוינשטיין.

בעתירת העירייה נטען, כי בפסק-הדין נקבעה הלכה חדשה, חשובה וקשה, שהינה בעלת השלכות רחבות על תקציבי השלטון המקומי. לטענתה, מועד סיום סלילתו של כביש אינו רלוואנטי לעניין החיוב בהיטל סלילה על בנייה חדשה. לדבריה, אם לא יתאפשר לרשות לגבות היטל על בנייה מאוחרת למועד הסלילה ייגרעו משמעותית ההכנסות שנצפו על-ידה בעת תחשיב תעריפי חוק העזר. כתוצאה מכך, בין היתר, יוגדל תעריף ההיטל ואף תיווצר אפליה שרירותית בין מי שיקדים וימצה את זכויות הבנייה שלו קודם לגמר הסלילה לבין מי שישהה את הבנייה עד לאחר סיום הסלילה. בנוסף, טוענת העירייה כי יש לקיים דיון נוסף באמרת האגב שבפסק-הדין, המטילה ספק בעצם חוקיותו של חוק העזר.

על-פי החלטתי מיום 23.10.03 התבקשה המשיבה להגיב "אך ורק לעניין פסקה 32 לפסק-דינו של השופט אנגלרד , היינו בשאלת סמכותה של העירייה לגבות את ההיטל גם זמן רב לאחר תום פעולות הסלילה". בתגובתה טענה המשיבה, כי פסק-הדין אינו קובע הלכה חדשה אלא מתבסס על הלכת ע"א 7316/97 עיריית ראשון לציון נ' חברת לוינשטיין , תק-על 99(3) 117. בפסק-הדין האמור ציין בית-המשפט, אגב דיון בסעיף הדומה בנוסחו לסעיף 5(1) לחוק העזר שבענייננו, כי "בניין שנבנה לאחר השלמת הסלילה אינו מקים חובה לתשלום נוסף". לגוף העניין טענה המשיבה, כי עמדת העירייה, שלפיה מוסמכת היא לגבות היטל בכל מועד לאחר הסלילה, אינה סבירה באופן קיצוני ויש בה משום פגיעה בלתי מידתית בזכויות הקניין וחופש העיסוק של תושבי העיר.

דין העתירה להידחות. הנני נכון להניח כי יש בפסק-הדין משום חידוש הלכתי שאינו נעדר חשיבות. לעניין זה יצוין כי אף שבפרשת לוינשטיין נכלל משפט ברוח דומה להלכה שנפסקה בענייננו, הרי ששם נעשה הדבר ללא הנמקה ואגב אורחא בלבד. אך כידוע, "חשיבות ההלכה או חידושה הם תנאי הכרחי להיעתרות לבקשה לדיון נוסף, אך אינם תנאי מספיק. אם נתקיים אחד מתנאים אלה או שניהם, שומה עלי לשקול גם מה הוא הסיכוי שההלכה תיהפך על פיה בדיון הנוסף" (דנג"צ 7635/96 לשכת עורכי הדין בישראל נ' גאנם , תק-על 97(2) 2; דנ"א 4979/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' רוזנצוויג , תק-על 2003(2) 2176). להערכתי אין סיכוי שדיון נוסף בענייננו יוביל לסטייה של ממש מהלכת פסק-הדין. הפרשנות הרחבה שמציעה העירייה לחוק העזר, שלפיה ניתן לגבות מכוחו היטל סלילת כביש אף זמן רב לאחר שסלילתו הושלמה, אינה סבירה ואינה מבטאת את הזיקה הנדרשת בין השירות לבין תשלום החובה, והמהווה תנאי לקיום סמכותה של העירייה לגביית ההיטל. חשוב לציין כי פסק-הדין איננו קובע כלל נוקשה שלפיו לא ניתן כלל לגבות היטל סלילה לאחר תום הסלילה, וניכר ממנו כי הוא מכיר בתקופת ביניים סבירה לאחר הסלילה שבה הדבר יתאפשר; ואילו שאלת אורכה המדויק של תקופה זו - שלגביה איני נדרש לנקוט עמדה - הינה שאלה יישומית באופייה, שאינה מצדיקה דיון נוסף ואשר יכולה לשמש נושא להתדיינויות עתידיות. יתר טענות העירייה מתייחסות לאמרת האגב בפסק-הדין, שממילא אין בה משום פסיקת הלכה ולכן גם לא נתבקשה לגביה תשובה.

העתירה נדחית. העותרת תשלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח.