פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
10259/04 - א'
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המבקשת:
עמית ליין בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. שמואל
רובננקו ושות' בניין והשקעות בע"מ
2. חיים קמיל, רו"ח
3. בנק לפתוח התעשיה בישראל בע"מ
4. כונס הנכסים הרשמי - ת"א
5. מינהל מקרקעי ישראל
6. אחים אוזן חברה לבנייה בע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו בבש"א 19179/04 מיום 9.11.04 שניתן על ידי כבוד השופטת
ד' קרת-מאיר
החלטה
בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת
ד' קרת-מאיר ) מיום 9.11.04, אשר בו נדחתה בקשת המבקשת שלא לאשר את הסכם המכר בין המשיבה 1 (בפירוק ובכינוס נכסים) (להלן: החברה ) לבין המשיבה 6 (להלן: הרוכשת ).
המבקשת היא חברה קבלנית לביצוע עבודות בנייה. ביום 17.2.03 התקשרה המבקשת עם החברה בהסכם לביצוע עבודות בנייה בפרוייקט מודיעין (להלן, בהתאמה: ההסכם, הפרוייקט ). בעת חתימת ההסכם היתה החברה בהקפאת הליכים. ההסכם אושר במסגרת בקשה למתן הוראות אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על ידי המשיב 2, שהיה באותה תקופה נאמן על נכסי החברה, ובהסכמת המשיב 3 (להלן: הבנק ), אשר אפשר להפעיל את חשבון הליווי של החברה לשם ביצוע שלושת השלבים הראשונים בפרוייקט - שלבים א', ב' ו-ג'. בהסכם נקבע כי ידוע למבקשת שתחילת העבודה הינה בשלבים א', ב' ו-ג' בלבד וכי ביצוע שלבים ד' ו-ה' מותנה באישור הבנק.
בספטמבר 2003 מונה המשיב 2 ככונס נכסים של החברה (להלן: הכונס ), בהתאם לבקשת הבנק. במסגרת כינוס הנכסים, נתפסו כל זכויות החברה בפרוייקט. ביום 6.9.04 הגיש הכונס לבית המשפט המחוזי בקשה לאשר הסכם מכר בין החברה לרוכשת, לפיו יועברו לרוכשת יתרת זכויות החברה בפרוייקט, ובהן זכויות ביצוע השלמת הבנייה (להלן: הסכם המכר ). בעת הגשת הבקשה האמורה, כבר השלימה המבקשת את שלבים א', ב' ו-ג' בפרוייקט. אולם, בבקשה צוין כי הבנק הודיע לכונס שאינו מעוניין להשלים את הבנייה ולמכור את הדירות נוכח קצב המכירות הנמוך. עוד צוין בבקשה כי תמורת זכויות החברה בפרוייקט עתיד הבנק לקבל סך של 10.8 מיליון דולרים, בתוספת מע"מ - המהווים כמחצית מחובה של החברה לבנק - וכן כי בתנאי השוק לא ניתן לקבל הצעה גבוהה יותר.
ביום 28.9.04 צירף בית המשפט המחוזי את המבקשת להליך האמור, על מנת שתוכל להביע את התנגדותה לאישור הסכם המכר. התנגדותה של המבקשת לאישור הסכם המכר נסמכה על הטענה כי בהסכם בין המבקשת לחברה התחייב הכונס (שהיה נאמן בעת חתימת ההסכם, כאמור לעיל) ליתן למבקשת גם את זכות הביצוע של שלבים ד' ו-ה' בפרוייקט. לטענת המבקשת, הסיבה היחידה לבקשת הכונס לאישור הסכם המכר היתה שיקוליו הכלכליים של הבנק. המבקשת סברה כי שיקולים אלו הינם שיקולים "שבכדאיות העסקה", אשר אינם מצדיקים את ביטול ההסכם עמה לטובת ביצוע הסכם המכר.
ביום 9.11.04 החליט בית המשפט קמא לקבל את הבקשה לאישור הסכם המכר. החלטתו של בית המשפט נשענה על שני נימוקים מרכזיים. ראשית, מצא בית המשפט כי ההחלטה על ההתקשרות בהסכם המכר התקבלה בתום לב ובהעדר אלטרנטיבה טובה יותר מבחינה כספית. לפיכך, נקבע כי אין הצדקה שזכותו הקניינית של הבנק - בעל השעבוד - תיסוג מפני זכויותיה החוזיות של המבקשת. עוד ציין בית המשפט קמא כי הבנק, כנושה מובטח אשר ליווה את הפרוייקט ומימן אותו, רשאי היה לצמצם את נזקיו ולהימנע מלהשקיע בפרוייקט הכושל. שנית, קבע בית המשפט כי המבקשת ידעה שזכותה החוזית להמשיך את ביצוע הפרוייקט בשלבים ד' ו-ה' כפופה להסכמת הבנק. מעבר לנדרש צוין כי למבקשת עומדת הזכות לתבוע את הבנק בגין הפרת ההסכם.
המבקשת ביקשה מבית המשפט קמא לעכב את ביצוע החלטתו לאשר את הסכם המכר, אולם בית המשפט ציין כי אינו מוצא מקום להיענות לבקשה זו. מכאן הבקשה לעיכוב הביצוע שבפניי, בה טוענת המבקשת כי עלול להיגרם לה נזק רב אם לא יוחלט על עיכוב ביצוע כמבוקש.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחים שצורפו לה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור אין בה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין או ההחלטה נשוא הערעור. מבחינת מאזן הנוחות, לא נראה כי הנזק שעלול להיגרם למבקשת עולה על הנזק שעלול להיגרם אם ייאלץ הבנק להמשיך בפרוייקט הכושל. עוד יצוין כי המבקשת הסתפקה באמירה כללית לפיה ייגרם לה "נזק רב", מבלי לפרט מהו אותו נזק. כמו כן, לאחר שעיינתי בהחלטתו המפורטת והמנומקת של בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות גם בשל הערכת סיכויי הערעור.
אשר על כן, בקשת עיכוב הביצוע נדחית.
ניתנה היום, ב' בכסלו תשס"ה
(15.11.04).
ש
ו פ ט ת