ע"א 1039/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ. עאסלי נג'ווא

השופט ת' אור :

1.המשיבה, ילידת 1989, נפגעה בתאונת דרכים ביום 26.6.99. עקב התאונה נגרם לה פצע בקרסול השמאלי, שהותיר צלקת. המערערת חבה בפיצוי המשיבה על נזקיה בתאונה. בית המשפט המחוזי מינה מומחה רפואי בתחום הפלסטיקה, פרופ' דן מלר, והלה חווה את דעתו באשר לנכות שנגרמה למשיבה בעקבות הצלקת.

בחוות דעתו שניתנה ביום 14.4.00, ציין המומחה כי מדובר בצלקת בגודל של 2 X 7 ס"מ בגוון חום בהיר. כן הבהיר, כי הצלקת בולטת מעל לפני השטח ואין בה רגישות למגע. בבדיקה שערך המומחה, הופקו תנועות הקרסול בחופשיות ובעוצמה טובה גם כנגד התנגדות, ללא קיפוח ובדומה לתנועות של הקרסול הימני. עוד ציין פרופ' מלר בחוות דעתו כי מצב הצלקת הינו זמני שכן לשם החלמה נדרשת תקופה זמן של שנה עד שלוש שנים מיום הפציעה. על כן, העריך את נכותה של המשיבה ב10%- נכות זמנית וציין כי הוא מעריך שיחול שיפור במצב הצלקת בתוך שנה עד שנתיים מיום מתן חוות הדעת וכי קיים גם סיכוי לשיפור מרשים לטובה תוך אפשרות להיעלמות מוחלטת של הנכות.

2.במהלך הדיון בתביעת המשיבה הוצגה בפני בית המשפט ביום 5.12.00 הצלקת. השופט המלומד, שהיה ער לחוות הדעת של פרופ' מלר, התרשם בעצמו מן הצלקת ומן התמונות שהוגשו לו, וקבע כי:

"מדובר בצלקת מכוערת במקום רגיש המפריעה לנעילת נעליים. אני מעריך כי לא יחול בה שיפור מבחינת הנכות, והיא תשאר לצמיתות נכות של 10 אחוזים. הערכתו של פרופ' מלר נראית לי אופטימית יתר על המידה. אינני סבור שהצלקת הזאת היא אך ורק אסתטית. מיקומה וגודלה מעידים כי יש לה גם השפעה תיפקודית. מדובר בקרסול הרגל; צלקת נרחבת; מפריעה לנעילת נעליים, ויש לקחת כל זאת בחשבון".

על רקע קביעתו זו, העריך השופט כי המדובר בנכות צמיתית ואת הפסד כושר ההשתכרות של המשיבה העריך ב75,000- ש"ח. לסכום זה הוסיף השופט 16,960 ש"ח בעבור ראש הנזק הבלתי ממוני. בסך הכל נפסקו לתובעת סכום של 91,960 ש"ח בתוספת ריבית בגין הנזק הבלתי ממוני מיום התאונה ועד ליום מתן פסק הדין.

על פסק הדין הוגש ערעור. לטענת המערערת בית המשפט התעלם מקביעות המומחה מבלי שניתן לכך הסבר או נימוק. כמו כן סבורה המערערת כי היה על בית המשפט להמתין לבדיקה חוזרת, כפי שהמליץ המומחה ולא להעריך את הנכות, לפני שהתייצב מצב הצלקת.

3.מחוות הדעת של פרופ' מלר עולה, כי רק לאחר בדיקה חוזרת, כעבור פרק הזמן בו נקב המומחה - שהוא לפחות שנה - ניתן יהיה לקבוע אם נותרה למשיבה נכות צמיתית בגין הצלקת, ובאיזו מידה הנכות היא תפקודית. הבדיקה ממראה עיניים, אשר נערכה על ידי השופט המלומד בבית המשפט המחוזי, נערכה כשמונה חודשים אחרי הבדיקה של פרופ' מלר, בטרם התגבש סופית מצב הצלקת. לא ברור על סמך מה העריך השופט המלומד שדעתו של פרופ' מלר היא אופטימית מידי, באין בפניו כל ראיה רפואית סותרת, על פיה כעבור שמונה חודשים בלבד ניתן לקבוע לצמיתות את מצב הצלקת של המשיבה ואת שיעור הנכות בגינה. מסקנתי היא, על כן, שקביעת נכות רפואית בשיעור 10% לצמיתות וקביעת נכות תפקודית בגין הצלקת - אינה יכולה לעמוד.

בנסיבות אלה, יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק הדין שניתן נגד המשיבה ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי יפנה את המשיבה לבדיקה חוזרת על ידי פרופ' מלר, ולאחר קבלת חוות דעתו המשלימה, יתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו מחדש. אם תבואנה בקשות של מי מהצדדים להשמיע ראיות נוספות קודם פסק הדין, יהיה רשאי בית המשפט המחוזי להעתר להן.

4.רק למען הסדר יוזכר, שבית המשפט המחוזי ראה לפסוק למשיבה סכום של 75,000 ש"ח בגין הפסד כושר השתכרות, בעוד והמשיבה תבעה בפריט זה סכום של 40,000 ש"ח בלבד.

5.הערעור מתקבל, כאמור בפיסקה 3 לעיל. המשיבה תשא בהוצאות המערערת בסך 5,000 ש"ח. סכום זה ישולם לא יאוחר מיום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, אליו מוחזר הדיון.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק :

אני מסכים. ה נ ש י א

המשנה לנשיא ש' לוין :

אני מסכים. המשנה לנשיא

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.