ע"א 1043/00 יעקב הולנדר נ. אלמוג עיבוד נתונים בע"מ

באי-כוח הצדדים תמימי-דעים כי הסדרת מערכת היחסים בין בעלי הדין מחייבת פנייה משותפת ומוסכמת להליך חדש של בוררות, שמטרתו ליישב את כל חילוקי הדעות שנותרו או התעוררו לאחר פסק הבוררות שניתן בזמנו. עם זאת ביקשו הם מאיתנו להכריע בשאלת תקפות הקצאת 40,000 מניות רגילות של החברה למערער, בהתאם להחלטת מועצת המנהלים מיום 20.12.94.

הגענו לכלל מסקנה כי הדין במחלוקת ביחס לשאלה האמורה הוא עם המערער. כעולה מקביעותיה של הערכאה הראשונה, הרי שבהתאם לתקנה 7 לתקנות החברה הייתה מועצת המנהלים מוסמכת להחליט על הקצאת מניות. אמנם היה על המנהלים להתחשב, לעניין זה, בהנחיות האסיפה הכללית, אך משהנחיות כאלו לא ניתנו, הרי שהמנהלים – כך נקבע בפסק הדין – "היו רשאים, לפחות בהיבט הפורמלי דווקני, להחליט את אשר החליטו". הכרעת בית המשפט, שלפיה יש לראות כבטלה מעיקרה החלטה זו, התבססה על ההנחה שהחלטת המנהלים (קרי: המערער ורעייתו) נתקבלה שלא בתום לב ולמטרה פסולה, היינו שינוי יחסי הכוחות בחברה בינם לבין המשיבה 1. מסקנה זו אנו מתקשים לאמץ: ראשית, לנוכח קביעת הערכאה הראשונה כי המערער ניצל את זכותו להקצאת מניות בשיעור 40% מן ההיקף שנקבע בהחלטה, המשקף את חלקו בהון המניות לפני ההקצאה, תוך הנחת הברירה למשיבה 1 לממש את זכותה להקצאת 60% הנותרים מן ההקצאה. ושנית, לנוכח קביעת הערכאה הראשונה, כי עצם ההקצאה, שהצמיחה לחברה השקעת כספים שנזקקה להם, הייתה לטובתה. בנסיבות אלו לא היה מן המידה להכריז על בטלות ההקצאה.

מטעמים אלה אנו מחליטים לקבל את הערעור במובן זה שקביעת בית המשפט המחוזי בדבר בטלות ההקצאה מתבטלת. כאמור, זו השאלה היחידה שבעלי הדין ביקשונו להכריע בה, ועל-כן איננו נוקטים כל עמדה ביחס לשאלות אחרות שנדונו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין החלטנו להימנע מעשיית צו להוצאות.