ע"א 1060/98 ליאור כוזרי נ. יוסף דוריאל

המערער 1 (המשיב בערעור שכנגד) פנה במכתב לראש העיר ולחברי מועצת העיר רמת גן בו כתב בין היתר:

"יוסף דוריאל ..., המנצל את משרתו הציבורית לקידום ענייניו היה בעבר יועץ לשר התחבורה. מדובר בתחילת שנות ה70- בתקופה זאת נאסר על הפעלת שיטות חניה שונות משיטתו של דוריאל, מיותר לציין כי במקביל הוכנסה שיטת דוריאל".

בית המשפט המחוזי קבע כי המערערים לא הצליחו להרים את הנטל לבסס טענת "אמת דיברתי" בהקשר לכך שהתובע ניצל את מעמדו וגרם לכך שנאסר על אחרים להפיץ כרטיסי חניה; עוד קבע, כי המערערים לא נקטו באמצעים סבירים להווכח אם טענותיהם אמת אם לאו. לפיכך קבע כי במכתב זה הוציאו המערערים שם רע למשיב בכך שגרסו שבכח מעמדו גרם לכך שנאסר על אחרים להשתמש בכרטיסי חניה.

בגין הוצאת לשון הרע זו פסק בית המשפט המחוזי סכום של 300,000 ש"ח פיצויים למשיב.

בפסק דינה הדגישה השופטת של בית המשפט קמא את ההיבט החינוכי שבמתן פיצויים בשל פגיעה בשמו הטוב של אדם, ולשם כך הסתמכה על דברים שיצאו מלפני בית משפט זה; כן עמדה על כך שהדברים פורסמו כדי להשיג יתרון עסקי בדרך לא דרך.

בפנינו ערעור וערעור שכנגד לענין גובה הפיצויים שנפסקו בבית המשפט המחוזי בגין הוצאת שם רע על המשיב בערעור.

טען בפנינו ב"כ המערער בהרחבה כי הסכום שנפסק הינו גבוה מהמקובל בפסיקות בתי המשפט, והוסיף וטען כי על רקע מכלול הנסיבות אין חומרת הפגיעה שהוכחה מצדיקה פיצוי כה גבוה. למעשה עולה מטיעוניו כי נוכח הדברים שהמערערים הוכיחו מתברר כי הפגיעה במשיב היא מזערית. מנגד טען בא כוחו של המשיב והמערער שכנגד כי יש לתת ביטוי למגמה החינוכית של פיצויים בגין לשון הרע.

הסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי הוא אכן גבוה מהמקובל במקרים דומים, במיוחד נראה הדבר כך כיוון שלשון הרע באה לידי ביטוי במכתב אישי של המערער למועצת העיר ולא בפרסום עיתונאי רחב היקף. אף על פי כן ונוכח המגמה לתת משקל לחומרת הפגיעה בשמו הטוב של אדם, לא מצאנו כי הסכום מופרז באופן המצדיק התערבותנו.

אשר על כן נדחים הערעור והערעור שכנגד. המערערים ישלמו למשיב הוצאות בסך כולל של 10,000 ש"ח.