ע"א 1066/09 דן פרידלנד נ. עו"ד גיא לוינסון

1.

שמה של משיבה 3 בערעור שבכותרת אינו מצוין בפרוטוקול הדיון ובהחלטה של בית המשפט המחוזי נשוא ההליך שבכותרת. על רקע זה התבקש המערער להבהיר (בהחלטתי מיום 30.4.2009) את מעמדה בערעור. המערער הבהיר כי משיבה 3, שהינה גרושתו, היא אחת משני הנושים של המערער, והינה נושה בדין קדימה בגין חוב מזונות, בסכום העולה על 25% מסך כל סכומי הנשייה בו. לדבריו, היא עלולה להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה בערעור והיא מהווה צד הכרחי, מעוניין ונכון בערעור. בשולי ההבהרה ציין המערער כי אם סבור בית המשפט שראוי היה, בטרם צירוף המשיבה, לעשות כן על דרך של בקשה בכתב, הוא מבקש להראות בהודעת ההבהרה כבקשה כאמור.

2.

משיבים 1 ו-2 טענו בתגובה כי בשום שלב לא עתר המערער להורות על צירוף משיבה 3 ותחת זאת נטל לעצמו את הסמכות הנתונה לבית המשפט וצירף, מבלי לקבל רשות, את משיבה 3 כבעלת דין נוספת. בנוסף טוענים המשיבים 1 ו-2 כי צירופה של משיבה 3 לערעור אינו צולח את המבחנים והכללים לצירופו של בעל דין נוסף בשלב הערעור, מכוח תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משיבה 3, מצידה, טוענת כי יש לה זכות על פי דין להיות מצורפת כמשיבה לערעור, אשר יש לו השלכות ברורות עליה כנושה במערער. משיב 4 הודיע כי אינו מתנגד לצירופה של משיבה 3 כמשיבה בערעור.

3.

לאחר עיון בעמדות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להותיר את המשיבה 3 כמשיבה בערעור. הערעור נסב על הכרזה על המערער כפושט רגל ומינויו של משיב 1 כנאמן על נכסיו וכן על החלטה לחייב את המערער בתשלומים עיתיים לקופת הכינוס. גם בהנחה שככלל אין לדרוש מחייב המגיש ערעור על החלטות בהליכי פשיטת רגל לצרף את הנושים כמשיבים לערעור (ע"א 5428/06 סורוקה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 26.11.2006), הרי שבנסיבות המקרה דנן יש מקום לצירופה של משיבה 3. על פי האמור בהחלטה נשוא הערעור, משיבה 3 הביעה הסכמתה להכרזת המערער כפושט רגל במסגרת אסיפת הנושים, אך חזרה בה במועד מאוחר יותר. בדחותו את בקשת המערער לבטל את הליכי פשיטת הרגל, התייחס בית המשפט לעמדה זו של משיבה 3 וקבע כי אין בה כדי למנוע את הכרזת המערער פושט רגל. על רקע העובדה כי משיבה 3 התייצבה לאסיפת הנושים והביעה עמדתה לגבי הליכי פשיטת הרגל בפני הגורמים השונים, נראה כי משיבה 3

היא בבחינת בעלת דין לפני הערכאה הקודמת, אותה היה על המערער לצרף כמשיבה מכוח תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ובכל מקרה מתקיימים בה התנאים לצירוף בעל דין לערעור לפי תקנה 425 לתקנות.

4.

הכללים המנחים לצירופו של בעל דין בשלב הערעור מכוח תקנה 425 הותוו על ידי כבוד הנשיא מ' שמגר בבש"א 3973/91, אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פ"ד מה(5) 457). בפסק דין זה נקבע כי המבחן לצירוף הוא מבחן משולש: ראשית, יש לבחון אם מי שמבקשים לצרפו עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא הערעור; שנית, כי ראוי שתוצאות ההכרעה יכבלו גם אותו במעשה בי-דין; ולבסוף כי שיקולים של יעילות מצדיקים את הצירוף ( שם , בעמ' 463).

5.

במקרה שלפניי, אין מחלוקת כי משיבה 3 היא אחת מבין שני נושים של המערער. היא עלולה להיפגע ישירות מתוצאות הערעור. יצוין כי בשל המהות המיוחדת של הליכי פשיטת רגל, אין למנוע, ככלל, מנושה המעוניין בכך, מלהצטרף כצד על מנת שיוכל להביע עמדתו

(השוו, בש"א 170/87 סאן נגד רויאל חברה למימון בע"מ (לא פורסם, 13.10.1987). כמו כן, נראה על פניו כי צירופה של משיבה 3 לערעור עשוי לתרום לדיון ולאפשר בירור ממצה של השאלות השנויות במחלוקת. אשר לשיקולים שביעילות דיונית, נוכח השלב המקדמי בו מצוי הערעור, בטרם הוצא צו לסיכומים, צירופה של משיבה 3 אינו צפוי לסרבל את הדיון באופן משמעותי. הוא לא יביא, כך נראה, להרחבתה של יריעת המחלוקת ולא יכביד הכבדה ניכרת על ניהול הערעור.

סיכומו של דבר, רשימת המשיבים לערעור תיוותר כפי שהייתה. כל צד ישא בהוצאותיו.