ע"א 10727/03 יחזקאל יומה נ. מגדל חברה לביטוח בעמ

1.המערער נפצע בתאונת דרכים ביום 21.7.92. המשיבה הינה מבטחת הרכב בו נהג בעת התאונה. בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא, השופטת ב' גילאור) ביום 15.10.03, דחה את תביעתו של המערער לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות התאונה האמורה. בית המשפט המחוזי דחה את מסקנותיו של המומחה הרפואי שמונה על ידו, ד"ר א' קוץ, אשר קבע למערער נכות פסיכיאטרית בשיעור של 50%. עוד נקבע, כי אם מציג המערער מגבלות נפשיות, מקורן של אלו בהתחזות ומצבו אינו תולדה של תאונת הדרכים בה היה מעורב ואשר לה ייחס את מצבו הנפשי. יחד עם זאת, בית המשפט הותיר על כנן את קביעותיהם של פרופ' רכס, אשר קבע למערער נכות נוירולוגית בשיעור של 10% ושל פרופ' לאופר אשר קבע למערער נכות נוספת בשיעור של 2.5%. בית המשפט קבע שאין למערער נכות פסיכיאטרית ובהתחשב בכך שתביעתו של המערער "נבלעה" בתגמולי המוסד לביטוח לאומי, מבטחים, והתשלומים התכופים אותם קיבל, קבע בית המשפט שיש לדחות את התביעה. המערער חויב גם בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ש"ח.

2.על פי המלצת פרופ' רכס, ובהסכמת הצדדים, מונה מומחה פסיכיאטרי, ד"ר א' קוץ, להעריך את נכותו של המערער כתוצאה מהתאונה. לאחר שבדק את המערער שלוש פעמים, בהפרשי זמן ניכרים, הגיע ד"ר קוץ למסקנה כי המערער סובל ממחלה גולגלתית מוחית, לאחר קומה, עם מרכיבים אפקטיביים דיכאוניים ברורים, והעריך את נכותו הפסיכיאטרית הקבועה ב- 50%. עיקר הדיון בבית המשפט המחוזי נסב סביב השאלה האם מצבו הנפשי של המערער מקורו בתאונה, כאשר מחלתו גורמת לו להציג את מצבו כחמור מכפי שהוא, או שמא הוא מתחזה לפגוע נפש, כטענת המשיבה. המשיבה הציגה בבית המשפט המחוזי קלטות בהן צולם המערער בהזדמנויות שונות, וטענה כי מהקלטות עולה שתפקודו של המערער תקין ולפיכך הוא בלתי אמין ומתחזה על מנת להשיג לעצמו רווחים כלכליים. במהלך הדיון העלה ד"ר קוץ הצעה לאשפז את המערער לצורך הסתכלות ועל פי קביעת בית המשפט הדבר לא התאפשר, נוכח עמדת היועצת המשפטית של משרד הבריאות.

בית המשפט המחוזי, בפסק דין מפורט ומנומק, הגיע למסקנה שונה מזו של ד"ר קוץ וקבע כי אין מדובר בהעצמת רגשות מצד התובע כי אם בהתחזות על מנת להשיג רווח. בית המשפט הדגיש בפסק דינו, כי הוא אינו מטיל כל ספק בכישוריו המקצועיים של ד"ר קוץ, ואף הוסיף, כי "כידוע, תחום הפסיכיאטריה אינו מדע מדויק, הקביעה האם האדם הינו מתחזה לפגוע נפש, או פגוע נפש אשר חלק ממחלתו גורמת לו להקצין את מצבו, הינה קביעה רפואית, אשר גם בעל המקצוע הרפואי, הפסיכיאטר, מתקשה לא אחת בקביעתה". בית המשפט התייחס לאפשרות למנות מומחה מקצועי נוסף בתחום הפסיכיאטרי, במיוחד לאור הבעייתיות שהתגלתה באשר לאשפוז המערער לצורך הסתכלות, אך בסופו של דבר החליט שלא לעשות כן וגיבש מסקנתו על בסיס חומר הראיות שהיה בפניו, בהתאם לשיקול דעתו, תוך הדגשה כי "האחריות בקבלת ההחלטה הינה כבדה ביותר".

3.שמענו את טיעוני הצדדים. ב"כ המערער הדגיש, כי מדובר בהבחנה רפואית טהורה אשר חייבת להיעשות על ידי פסיכיאטר, וכי ד"ר קוץ היה חד משמעי בנקודה זו בעדותו בבית המשפט. קביעותיו של בית המשפט הן בבחינת הבחנה רפואית הנוגדת למסקנת המומחה הרפואי שמונה על ידו והיה מקום לקבלת את הצעתו של ד"ר קוץ ולמנות פאנל מומחים פסיכיאטריים אשר היו מסייעים לבית המשפט בפסיקתו. ב"כ המשיבה ביקש כי לא נתערב בקביעת הממצאים והמסקנות של בית המשפט המחוזי, אשר נעשו לאחר שמיעת הראיות והפעלת שיקול דעת, בהדגישו כי בית המשפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה ששמעה את הראיות.

אכן, הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של תובע כתוצאה מתאונה, מסורה תמיד בידי בית המשפט וחוות דעתו של מומחה רפואי מהווה ראיה אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה, כמו גם לדחותה, כולה או חלקה, בהתאם לשיקול דעתו (ראו ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' שגב

פ"ד מ(3) 706, 711-710; ע"א 311/66 נחמיאס נ' לקט קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת פ"ד כ (4) 48, 50). יחד עם זאת, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי, מדובר בתחום הפסיכיאטריה אשר בשונה מתחומי רפואה אחרים המתבססים על בדיקות מעבדה או בדיקות אחרות, מדויקות יותר, אינו מדע מדויק ולעיתים מתבקשות בדיקות נוספות כדי להגיע למסקנות מבוססות. בית המשפט המחוזי יכול היה לגבש את מסקנותיו על פי חומר הראיות שהיה בפניו, ובכלל זה חוות הדעת הרפואיות. יחד עם זאת, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה, גם בית המשפט המחוזי היה סבור שהבדיקות לא מוצו, בציינו, כי ד"ר קוץ "נתן אמון מלא בתלונותיו של התובע והסתמך כאמור על המסמכים של הגורמים שטיפלו בו בעבר במהלך השנים", סמך על רישומיהם של גורמים אלה, אך "לא ביצע מבחנים מקצועיים המבוססים על הידע הרפואי שלו, לבדיקת התחזות. דווקא בתחום הפסיכיאטרי שאין בו הסתמכות על ממצאים אובייקטיביים כמו תשובות מעבדה, צילומי רנטגן, MRI , CT

וכיו"ב, צריך שיהיה יותר מהתרשמות כללית של המומחה הפסיכיאטרי להסביר את השוני בין התנהגותו של התובע בפני הגורמים השונים שטיפלו בו, לבין התנהגותו, שעה שהיה רחוק מעיני אלו וסבר, לתומו, שהוא חופשי להתנהג כמו שהוא". באי כוח הצדדים, בטיעוניהם בפנינו, ניסו להסביר כיצד זה נכשל הניסיון להביא את המערער להסתכלות לצורך קבלת חוות דעת נוספת, ומכל מקום לא שללו את הצורך בהסתכלות, וממילא בבדיקות ואבחון נוספים.

שקלנו את מכלול הנסיבות המיוחדות במקרה זה והשתכנענו כי ראוי לקיים אבחון נוסף על ידי מומחה שייקבע על ידי בית המשפט המחוזי על מנת שישלים את הבדיקות כפי שיורה בית המשפט וייקבע את הבחנתו על בסיס החומר שניתן להציג בפניו ובכלל זה הקלטות שהוצגו לבית המשפט, הכל כפי שייקבע בית המשפט המחוזי, אליו יוחזר התיק לצורך ההשלמה כאמור.

התוצאה היא איפוא שאנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומחזירים את התיק לצורך קבלת חוות דעת מומחה נוספת, כפי שפורט לעיל, ומתן פסק דין חדש בהתאם. בהתחשב בהוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות בערעור.