ע"א 1077/15 עו"ד ברוך חכים נ. כונס נכסים הרשמי

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט

א' בכר ) מיום 14.12.2014 בפש"ר 1753/09, בגדרה נדחתה בקשתו של המבקש (להלן: חכים ) לפסיקת שכר טרחה והוצאות לפי סעיף 8א לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: התקנות ), נפסק לטובת חכים שכר טרחה בסכום בשיעור נמוך משביקש וניתנה הוראה על חלוקת היתרה שבקופת הכינוס לנושים הבלתי-מובטחים (להלן: הנושים ), הכל כמפורט להלן.

עיקרי העובדות

2.

ביום 25.5.2009 ניתן צו לכינוס נכסיו של אחד, ציון כהן (להלן: החייב ), וביום 23.6.2009 מונה חכים למנהל מיוחד לנכסי החייב. ביום 26.5.2010 הוכרז החייב כפושט רגל, וחכים מונה כנאמן לנכסיו. חכים פעל לכינוס ומימוש נכסיו של החייב במשך מספר שנים, וביום 5.10.2014 הגיש בקשה לפסיקת שכר טרחה והוצאות.

3.

בבקשתו טען חכים, כי היות ושיעור החלוקה בפועל ל כלל

הנושים עומד על 90.25% מתוך הנשייה המוכחת, הרי שבהתאם לתקנה 8א(א) לתקנות הוא זכאי לשכר טרחה של 12% מסך כל הנשייה לחלוקה, דהיינו 271,729 ₪. לכך ביקש חכים להוסיף תשלום בגין מאמץ מיוחד בהתאם לתקנה 8א(ב) בסך של 67,932 ₪, ובמקביל לנכות שכר טרחה אשר כבר שולם לו בסך של 153,675 ₪. שכר הטרחה המבוקש, לאחר התוספות והניכויים, עמד אפוא על סך של 185,986 ₪ (לא כולל מע"מ). בנוסף, ביקש חכים תשלום הוצאות בסך של 13,200 ₪ (לא כולל מע"מ).

4.

כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) והנושָה הבלתי-מובטחת העיקרית בתיק (זוגתו לשעבר של החייב, להלן: הנושה ) הביעו התנגדותם לבקשתו של חכים. לטענת הכנ"ר, מן הראוי לדחות את בקשתו של חכים משני טעמים: פרוצדורלית , בקשתו של חכים נעדרת כל דוח מטעמו המפרט את שיעור החלוקה לנושים בפועל, ומה גם שלא חישב כהלכה את שכר הטרחה המגיע לו בתיק זה, שכן הביא במניין הכספים שחולקו בפועל גם רכיבי הוצאות כגון שכר טרחה וכיו"ב שאינם משתלמים לנושים. כתוצאה מכך, שיעור ה'דיבידנדים' אשר אמור להתחלק לנושים בפועל קָטֵן באופן משמעותי, שלא בצדק; מהותית , פסיקת שכר לפי סעיף 8א לתקנות תגרום להעדר הלימה במידה משמעותית בין היקף עבודתו של חכים בתיק והיקף ה'דיבידנדים' שיחולק בפועל לנושים לבין שכרו של חכים. כך, חלק הארי של הכספים שחולקו בפועל לנושים מקורו במימוש הנכס של הנושה המובטח (להלן: הנכס המובטח ), אשר מומש בפעילות משותפת של חכים ושל הנושה המובטח בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, ולא בכספים שחכים מימש במהלך תפקידו. משכך, אף שאין חולק על כך שחכים היה שותף פעיל במימוש הנכס המובטח – פעולה בגינה אף זכה לתוספת 'מאמץ מיוחד' – הרי שלמעשה חכים לא חילק 'דיבידנדים' לנושה המובטח, אלא אך סייע לו במימוש הנכס המובטח, ואין בעובדה שכספי מימוש הנכס עברו בחשבונו של חכים כדי לשנות את פני הדברים. הנושה ביססה את התנגדותה לבקשתו של חכים באופן דומה לטענות הכנ"ר, ובפרט הדגישה את התוצאה האבסורדית שאליה מובילה בקשתו של חכים, אשר מותירה את הנושים עם שיעור זעום ביותר מסך החובות שאושרו על-ידו מלכתחילה.

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

5.

בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים והגיע לכלל מסקנה כי הדין עם הכנ"ר והנושה, משני טעמים מרכזיים. ראשית, חכים אינו זכאי לשכרו לפי סעיף 8א לתקנות, שכן חישוב זה יותיר את הנושים עם 'דיבידנדים' בשיעור נמוך מאד מתוך החוב שאושר. שנית, שכר הטרחה של חכים בגין מימוש הנכס המובטח כבר נקבע ושולם בהתאם לתקנה 10 לתקנות, ומשכך אין מקום לקביעה מחודשת של תשלום השכר בהתאם לתקנה 8א. אשר על כן, החליט בית המשפט המחוזי כי שכרו של חכים יקבע בהתאם לתקנה 8(א), כנגזרת של סכום הנכסים שמומשו על-ידי חכים, ויעמוד על סך של 13,480 ₪ (לא כולל מע"מ), בתוספת הוצאות בסך של 8,800 ₪ (לא כולל מע"מ). סכום נוסף של 18,003 ₪ ישולם לכנ"ר, והיתרה, בסך של 275,778 ₪, תועבר לנושים לאלתר.

6.

חכים הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ובמקביל הגיש בקשה לעיכוב ביצוע חלוקת ה'דיבידנדים' לנושים עד אשר יתברר ערעורו.

עיקרי טענות המבקש

7.

לטענת חכים שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ובחינת המשתנים הרלבנטיים בבקשות מסוג זה מלמדת כי יש הצדקה לעכב את חלוקת ה'דיבידנדים' לנושים: ראשית, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, שכן חלוקת ה'דיבידנדים' לנושים בשלב זה תרוקן את קופת הכינוס, וערעורו על ההחלטה "יהפוך לערעור אקדמי בלבד,

ולמעשה תסוכל יכולתו... להיפרע מקופת הכינוס אם וככל שהערעור מטעמו יתקבל" . שנית, לעניין סיכויי הערעור טוען חכים, כי הסיכויים טובים, שכן בקשתו לפסיקת שכר בהתאם לתקנה 8א נסמכת על הוראות החוק, ההלכה הפסוקה המחייבת של בית משפט זה, וכן על פסיקה של כלל בתי המשפט המחוזיים לפיה נאמן רשאי לבחור במסלול שכר הטרחה המועדף והמקסימלי עבורו. חכים הוסיף, כי על מנת שיעוכב הביצוע, בית המשפט אינו צריך להיכנס לפרטי פרטיו של הערעור, ודי בכך שהערעור "אינו משולל כל יסוד או סיכוי" .

8.

זאת ועוד, לטענת חכים, בנסיבות דנן קביעת שכר טרחה בהתאם לתקנה 8(א) אינה הולמת את מידת השקעתו בתיק, ואינה עולה בקנה אחד עם התפיסה המשתקפת בפסיקה, כמו גם עם עמדת הכנ"ר בתיקים אחרים, לפיה החלופה לחישוב שכר הטרחה צריכה להיבחר באופן שישקף כראוי את מידת ההשקעה של הנאמן במסגרת ההליך, ולהוות תמריץ לעבודתו. לטענת חכים, העובדה כי סכום הכסף שישולם בסופו של דבר לנושה הוא בשיעור נמוך יחסית לנשייה המוכחת אינה צריכה לפגוע בשכרו, שכן היו בידיו נכסים נוספים שהיה בהם כדי לפרוע 100% מהחובות, אלא שהללו לא מומשו בשל קבלת בקשתו של החייב להפטר. הנושה לא התנגדה למתן ההפטר, ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה.

דיון והכרעה

9.

בחנתי את הבקשה ואת התגובות שניתנו לה. לא בלי התלבטות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, סיכויי הערעור ומאזן הנוחות פועלים כמעין 'מקבילית כוחות', במובן זה שחוזקו של האחד יכול לפצות על חולשתו של האחר (ראו, למשל, ע"א 7882/14 דוד אהרון נ' שלומי (סלמן) עובדיה (27.11.2014), פסקה 8 לפסק הדין). בענייננו, סבורני, כי אף שסיכויי הערעור לעניין שיעור שכר הטרחה אינם מן המשופרים, הרי שמאזן הנוחות מכריע את הכף לטובתו של חכים.

10.

לעניין מאזן הנוחות, חכים לא גיבה את טענתו בראיות המלמדות על קושי בגביית הכסף מהנושים אם אמנם יזכה בערעורו. יחד עם זאת, נראה כי ישנו חשש ממשי שחלוקת ה'דיבידנדים' בשלב זה תרוקן מתוכן את הערעור של חכים, ותעיד על כך עמדת הכנ"ר לפיה יש לקבל את הבקשה ולוּ בשל חשש זה, הגם שלגופם של דברים עמדתו היא כי "סיכויי הערעור בנסיבות דנן הנם קלושים עד מאד" . מנגד, הנושה טוענת כי קבלת הבקשה תגרום לה "נזק חמור ביותר" , שכן הכסף דרוש לה לשם קניית דירה עבורה ועבור בתה, ונוכח העלייה המתמדת במחירי הדיור הרי שעיכוב בחלוקת ה'דיבידנדים' שוחק הלכה למעשה את ערכו של הסכום המגיע לה. עם זאת, נזק זה אינו בלתי-הפיך, ומה גם שכלל לא ברור כי נזק זה אמנם יתגבש. משאֵלו פני הדברים, סבורני כי מאזן הנוחות אכן נוטה בבירור לטובתו של חכים.

11.

בבחינת סיכויי הערעור להתקבל, יש להבחין בין שתי שאלות מרכזיות המתעוררות בענייננו. לעניין זכותו של חכים לבחור את מסלול חישוב השכר המועדף עליו סבורני כי לכאורה הדין עמו. מסלולי חישוב השכר השונים לפי התקנות, הגיונם ומטרותיהם כבר נדונו בעבר על-ידי בית משפט זה ולא אחזור כאן על הדברים (ראו, למשל, ע"א 6166/07 צחי פלדמן, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים על זכויות צמרות נ' א.י.ע יובלים השקעות בע"מ (10.1.2010) (להלן: עניין פלדמן ); רע"א 8449/14 יוסף רוטמן נ' עו"ד ליאור מזור מנהל מיוחד (15.2.2015) (להלן: עניין רוטמן )). לעניין הבחירה בין המסלולים – שכר מימוש או שכר חלוקה – קבעתי כי מקום בו עומדת לפני הנאמן אפשרות בחירה הרי ש "הן מלשון התקנות, הן ממטרתן, עולה אפוא באופן ברור כי... הבחירה בין שני המסלולים נתונה לפתחו של הנאמן, כאשר מן הסתם האפשרות שיבחר היא זו אשר בגדרה ישולם לו שכר טרחה גבוה יותר" (עניין רוטמן , פסקה 21). משכך, זכאי היה חכים לבקש כי שכר טרחתו יחושב כשכר חלוקה, ובלבד שינוכה משכרו שכר טרחה שכבר קיבל כשכר מימוש, בהתאם להוראת תקנה 8א(ג) לתקנות, כפי שאמנם עשה.

12.

דא עקא, אף שזכאי חכים לחישוב שכרו כשכר חלוקה, אין בכך כדי ללמד בהכרח כי אמנם הוא זכאי לשכר המבוקש. לא ניתן להתעלם מכך שפסיקת שכר הטרחה המבוקש בנסיבות דנן לא כל כך מתיישבת, לכאורה, עם תחושת ההגינות והצדק, וזאת משתי סיבות מרכזיות: ראשית, הנתח המרכזי של הכספים שחולקו בפועל נבע ממימוש הנכס המובטח, ורק נתח קטן יחסית נבע ממאמציו של חכים. אכן, חכים היה שותף מלא למימושו של הנכס, ואף היה זה שאיתר את הרוכש. יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות מן העובדה שחכים, בנסיבותיו החריגות של הנידון דידן, לא מימש את הנכס המובטח לבדו, ועשה זאת בשותפות עם בא-כוח הנושה המובטח. שנית, במבחן התוצאה הסכום שישתלם לנושים, אם אמנם יחושב השכר כשכר חלוקה, הוא בשיעור נמוך ביותר. תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם התכלית שבמתן אפשרות בחירה לנאמן בין מסלולי השכר השונים, שעניינה "לעודד בעלי תפקיד להביא לחלוקה בשיעור גבוה לכל סוגי הנושים" (ראו: עניין פלדמן , פסקה 33; עניין רוטמן , פסקה 21). נראה לכאורה כי בדיוק עבור מקרים כגון דא הותיר מחוקק המשנה לבית המשפט את האפשרות להפחית משכרו של בעל תפקיד אשר מאמציו וטרחתו נמוכים מהרגיל, בהתאם לתקנה 13 לתקנות, הכל לפי שיקול דעתו של בית המשפט. כפי שציינתי בעניין רוטמן , "שיקול דעת זה נתון לבית המשפט בכדי לאפשר לו את הגמישות הנדרשת לשם התאמת שכר הטרחה הראוי לנסיבות הספציפיות העומדות לפניו" (פסקה 22).

13.

השאלה אם אמנם ישנה הצדקה להפחית משכרו של חכים בנסיבות העניין תִדון במסגרת הערעור, או אז תיבחנּה בין היתר המחלוקת סביב אי-התנגדותה של הנושה לבקשת ההפטר של החייב, מידת השקעתו של חכים בתיק, טעויות אפשריות באופן חישובו של שכר הטרחה וכיוצא בעניינים האלה. על פני הדברים סבורני כי בנסיבות דנן יש לכאורה מקום לעשות שימוש בתקנה 13, באופן ששכר הטרחה של חכים יהלום את מאמציו במסגרת ההליך מחד גיסא, אך גם לא יפגע בחלקם של הנושים מאידך גיסא.

14.

סיכומם של דברים, נוכח מאזן הנוחות הנוטה באופן מובהק לטובתו של חכים, וחרף העובדה שסיכויי הערעור אינם מן המשופרים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בהתאם להחלטתי מיום 8.3.2015, ה'דיבידנדים' לנושים יחולקו בשלב זה רק מתוך סכום הכסף המצוי בקופת הכינוס מעבר לסך של 218,557 ₪, אשר ישאר בקופה עד למתן פסק הדין בערעור.

15.

לצד זאת, נוכח הנזק האפשרי שעשוי להיגרם לנושה, מצאתי לנכון להתנות את תוקפו של עיכוב הביצוע בהפקדת ערבון מאת חכים בקופת בית המשפט על סך של 50,000 ₪. ככל שהערבות לא תופקד עד ליום 21.5.2015, עיכוב הביצוע יפקע.