ע"א 10785/08 מינהל מקרקעי ישראל נ. משה טייגפלד

השופט ע' פוגלמן:

1.

המערערים בע"א 10868/08 (להלן: המערערים ) רכשו ממינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ), במועדים שונים, זכויות חכירה בשני מגרשים שעליהם שתי יחידות דיור. ב-1959 נערך חוזה לגבי המגרש המכונה 43ב'; וב – 1971 נחתם חוזה חכירה בין הצדדים לגבי מגרש המכונה 43א'. בחלוף השנים, בעקבות שינוי בתכנון הסטטוטורי, חולקו המגרשים שרכשו המערערים לשניים, כך שניתן היה לבנות יחידת דיור נוספת על כל אחד מהם. בשנת 1996 היוונו המערערים את זכויותיהם בחלקות האמורות, ושילמו דמי היוון כנדרש. חרף כך, סירב המינהל להתיר להם לבנות על המגרשים, בטענה כי תקופת החכירה הסתיימה, ויש לחתום על חוזי חכירה חדשים ולשלם דמי היתר כנגד הסכמתו להתיר את הבנייה. בעקבות הליך משפטי שבו נקטו המערערים, פסק בית המשפט המחוזי בתל – אביב (כב' השופט א' סטרשנוב ) כי שני החוזים המקוריים עומדים בתוקפם. עוד נקבע כי הוראות ההסכם משנת 1959 אינן פוטרות את המערערים מתשלום דמי הסכמה בגין עסקאות שיתבצעו בעתיד או בגין שינוי ייעוד, ותחול עליהם החובה לשלם דמי היתר בנייה, אם יתבקש כזה. לגבי חלקה 43א', שנרכשה כאמור במועד מאוחר יותר, נפסק כי קיים פטור בהסכמי החכירה בין הצדדים, ולפיכך אין למינהל זכות לדרוש דמי היתר בגין בנייה על חלקה זו.

2.

בעקבות ההתדיינות האמורה, נחתמו בין הצדדים חוזי חכירה חדשים ומהוונים המתייחסים לחלקות א' ו- ב', ושולמו דמי היוון בהתאם. המחלוקת שנותרה בין הצדדים, נסבה על גובה דמי ההסכמה שנדרשו כתנאי להסכמת המינהל לתכניות הבנייה בחלקות ג' ו-ד' שנתהוו בעקבות הפיצול במגרשים. הסעדים שביקשו המערערים בהליך שלפנינו היו הצהרה כי המינהל חייב לחתום על תכניות בנייה במגרש ג' ללא דרישות כספיות, ובהתייחס למגרש ד' – כי ישולמו דמי חכירה מהוונים בשיעור מופחת.

3.

בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט נ' ישעיה ), קבע כי מגרש ג' דהיום הינו חלק ממגרש 43א' המקורי, אשר פטור מתשלום דמי הסכמה, לפי הוראות הסכם החכירה החדש וכן לפי פסק הדין הקודם שניתן בבית המשפט המחוזי. לעומת זאת, רשאי המינהל להגדיל את דמי החכירה המתחייבים כתוצאה מהגדלת השטח הבנוי. בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, עומדים המערערים בתנאים המהותיים המפורטים בהוראת אגף 1/00, שהיתה בתוקף בשעתו, כמו גם בלוח הזמנים שקבעה הוראת המעבר שביטלה את הוראת האגף. לפיכך, נפסק כי המערערים זכאים להטבות המנויות בהוראות האגף 1/00 ביחס לבנייה במגרש 43ג' (שהוא חלק ממגרש 43א' המקורי). בהתייחס למגרש ד' (שהינו חלק ממגרש ב' המקורי), נקבע בפסק הדין המחוזי הקודם, כי אין למערערים זכות לקבלת פטור מתשלום דמי הסכמה או היתר. לפיכך אין המערערים זכאים לפטור מתשלום או להטבות מכוח הוראות מינהל קודמות.

4.

על הכרעתו זו של בית המשפט המחוזי הוגשו הערעורים שלפנינו המתמקדים במגרש ד'. המערערים מבקשים לקבוע שעל המגרש חלות הוראות החוזה המקורי משנת 1959, וכי זכויות הבנייה שלהם נופלות במסגרת מבצע ההיוון משנת 1995, כפי שעודכן ושונה עד לביטולו בשנת 2002. ערעורו של המינהל נסב על מגרש ג'. המינהל תוקף את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי ואת קביעתו כי המערערים זכאים להטבות בהוראת האגף 1/00, ומבקש כי נורה על ביטולה של קביעה אחרונה זו.

5.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לא מצאנו עילה להתערבותנו. בהתייחס למגרש ד' מצאנו – בגדר הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 – כי אין מקום לדחות את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט קמא, כי הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק. גם בהתייחס למגרש ג' לא ראינו יסוד להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, כמו גם בקביעתה בדבר תחולת הוראת האגף 1/00 בכל שאמור במגרש זה.

אשר על-כן

אנו דוחים את שני הערעורים.

בנסיבות העניין, אין אנו עושים צו להוצאות.