ע"א 1079/14 אילה רונן נ. אגן יצרני חימיקלים בע"מ

1.

לפניי בקשה מטעם המשיבה למחיקת ההליך שבכותרת מחמת איחור בהגשתו. עניינו של ההליך בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע הדוחה בקשה מטעם המערערים לאישור תובענה ייצוגית (להלן: פסק הדין ). בפתח הדברים אציין כי הטיפול בהליך זה התעכב ועם הצדדים הסליחה.

2.

בהודעת הערעור, אשר הוגשה ביום 10.2.2014, צוין כי "פסק הדין לא הומצא למשרד ב"כ המערערים עד ליום זה". ואולם במסגרת בקשת המחיקה טענה המשיבה, בין היתר, כי הרישום במערכת "נט המשפט" מעלה שפסק הדין הומצא למערערים עוד ביום 17.12.2013, באמצעות כתובת דואר אלקטרוני של אחד מבאי כוח המערערים, ומשכך הערעור הוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בדין.

3.

תגובתם הראשונה של המערערים לבקשת המחיקה הייתה לקונית ובלתי ברורה. משכך, הוריתי למערערים להגיש תגובה משלימה אשר תכלול התייחסות מפורטת לטענות שהועלו על ידי המשיבה, והם אכן עשו זאת. מן התגובה המשלימה, אשר נתמכה בתצהירים מטעם באי כוח המערערים, עולים הנתונים הבאים: (א) פסק הדין אכן הומצא למשרד באי כוח המערערים בלילה שבין ה- 17.12.2013 ל-18.12.2013, באמצעות הודעה שנשלחה לכתובת הדואר האלקטרוני של עו"ד גל גורודיסקי; (ב) עו"ד גל גורודיסקי לא ידע אודות הודעת הדואר האלקטרוני האמורה ולא צפה בה, וזאת מאחר שהיא הועברה באופן אוטומטי לתיקיה נפרדת. ממילא אף לא הודיע אודותיה לעו"ד רם גורודיסקי, אשר על פי הנטען הוא, והוא בלבד, מטפל בהליך; (ג) הטעם לכך שכתובת הדואר האלקטרוני של עו"ד גל גורודיסקי מצויה במערכת "נט המשפט" הוא, ככל הנראה, שכתובת זו נמסרה במועד הצטרפותו למערכת לפני מספר שנים. עם זאת, הכתובת לא נמסרה ככתובת להמצאת כתבי בי דין בהליך מושא הערעור; (ד) לבאי כוח המערערים נודע לראשונה אודות פסק הדין ביום 1.1.2014, עם קבלת מכתב דרישה מטעם המשיבה לתשלום ההוצאות שנפסקו בגדרו.

המערערים הוסיפו וביקשו, כי ככל שייקבע שהערעור הוגש באיחור, תינתן להם ארכה בדיעבד עד למועד הגשתו בפועל. בהתאם להחלטתי הגישה המשיבה תשובה לתגובתם המשלימה של המערערים ובה ציינה, בין היתר, כי היא מתנגדת למתן הארכה המבוקשת וזאת בהיעדר "טעם מיוחד" לכך.

4.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי הערעור שלפניי אכן הוגש באיחור, כפי טענת המשיבה. עם זאת, סבורני כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את מחיקת הערעור מחמת האיחור האמור, וכי יש מקום למתן ארכה בדיעבד עד ליום ההגשה תוך חיוב המערערים בהוצאות. אפרט בקצרה את הטעמים העומדים בבסיס החלטתי.

5.

כפי שעולה מן האמור לעיל, אין למעשה מחלוקת שכתובת הדואר האלקטרוני אליה הומצא פסק הדין נמסרה על ידי עו"ד גל גורודיסקי בעת הרישום למערכת "נט המשפט". לכך מצטרפת העובדה, שכתובת זו הופיעה במערכת ככתובת להמצאת כתבי בי דין. בנסיבות אלה יש לצאת מנקודת הנחה כי הוגשה בקשה מתאימה להמצאת כתבי בי דין באמצעות כתובת הדואר האלקטרוני האמורה, וכי בקשה זו השתרעה על כלל ההליכים בהם משמש עו"ד גל גורודיסקי כבא כוח (בין לבדו ובין ביחד עם באי כוח נוספים). הנטל להוכיח - ולמצער לטעון באופן חד משמעי - היפוכו של דבר, מוטל על המערערים (השוו, רע"א 4003/14 מלכה נ' סגלוביץ (19.8.2014)). נטל זה לא הורם.

אף לא מצאתי ממש בטענת המערערים לפיה עו"ד גל גורודיסקי אינו מייצג בהליך זה. כך, שכן שמו רשום במפורש כאחד מבאי כוח המערערים בכתבי בי דין אשר הוגשו מטעמם לבית המשפט המחוזי (למשל ב"בקשה לצירוף ראיה" המצורפת כנספח 13 לבקשת המחיקה) ולבית משפט זה. על רקע האמור, ובשים לב להוראותיה של תקנה 497ה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מתבקשת המסקנה כי פסק הדין הומצא למערערים כדין ביום 18.12.2013 באמצעות הדואר האלקטרוני. הגשת הערעור בוצעה איפוא לאחר חלוף פרק הזמן של ארבעים וחמישה ימים הקבוע בדין. משכך, נדרש אני

להכריע האם יש מקום למתן ארכה להגשת הערעור בדיעבד, כפי בקשת המערערים.

6.

כידוע, תנאי למתן ארכה להגשת הליך ערעורי הוא קיומו של "טעם מיוחד" לכך (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כאשר סיבת האיחור נעוצה באופן התנהלותו של בעל הדין או של בא כוחו - כבענייננו - הנטייה להיעתר לבקשה להארכת מועד תהא מצומצמת יחסית. עם זאת, אין מדובר בכלל נוקשה

ושא לת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת על רקע מכלול נסיבותיו הפרטניות של המקרה והאיזון הראוי בין השיקולים השונים

(ראו והשוו, בר"מ 6094/13 מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013); רע"א 9073/01 פרנקו-סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (29.1.2002)) .

7.

בענייננו, סבורני כי נסיבות העניין אכן מצדיקות את מתן הארכה המבוקשת, וזאת על רקע משקלם המצטבר של הטעמים הבאים:

ראשית , משכו של האיחור, שאינו ארוך מאד (8 ימים, בשים לב לכך שה- 1.2.2014 היה יום שבת);

שנית , העובדה כי לא התרשמתי שהאיחור בהגשת הערעור נגרם כתוצאה מזלזול בסדרי הדין או מהתנהלות חסרת תום לב;

שלישית , היעדר טענה בדבר הסתמכות קונקרטית מטעמה של המשיבה על תקופת האיחור דווקא. ודוק: המערערים הודיעו למשיבה על כוונתם לערער על פסק הדין עוד ביום 15.1.2014 (במענה למכתב המשיבה מיום 1.1.2014), לפני חלוף המועד להגשת ערעור. בכך יש כדי להחליש באופן ממשי את האפשרות להתגבשותה של הסתמכות על סופיותו של פסק הדין.

רביעית , היותו של ההליך דנן ערעור בזכות, להבדיל מבקשת רשות ערעור. בכגון דא יש ליתן משקל מוגבר לזכות הגישה לערכאות (וזאת מבלי שאביע עמדה פוזיטיבית באשר לסיכויי הערעור).

8.

התוצאה היא כי המועד להגשת הערעור מוארך עד ליום הגשתו בפועל, והוא יוותר על כנו. המערערים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ לטובת המשיבה. הטיפול בהליך יימשך כסדרו, ויומן בית המשפט יקבע אותו לדי ון לא יאוחר מיום 30.11.2015.