ע"א 10799/06 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. מסלאחה מחמוד חסן

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב ( כבוד השופטת ד' פלפל ) שקיבל בחלקה את תובענת המשיבים, חסן מסאלחה וחברה שבבעלותו, וחייב את המבקש, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, לשלם לידיהם סך של כשבעה מיליון ש"ח. תשלום מחציתו של הסכום עוכב, לבקשת הבנק, עד להכרעה בערעור בבית-משפט זה, ועתה – עם הגשתו של הערעור – עותר המבקש לדחיית תשלומה גם של המחצית השנייה.

2.

תובענת המשיבים, שניהלו את חשבונם בבנק המבקש, עסקה בשני מקרים בהם נטען כי הבנק התרשל. במקרה האחד, כך לקביעתו של בית-המשפט המחוזי, לא השכיל הבנק להודיע למשיבים כי תשלום עבור עסקת רכש באוקראינה, שקשרו הם עם ספק מאותה מדינה, לא הועבר במועדו, ובעקבות כך בוטלה העסקה ולמשיבים נגרם חסרון כיס. במקרה השני נטען כי הבנק מסר למשיבים, לבקשתם, פרטים אודות איתנותה הפיננסית של חברה שחשבונה התנהל אצלו, ושהמשיבים חפצו להתקשר עמה בעסקה. על יסוד המידע שהועבר, ושלא הצביע על קשיים כלכליים בפעילותה של אותה חברה, הסכימו המשיבים להבטיח את העסקה בשיקים שנמסרו לידיהם כביטחון, אולם בשעת-מבחן התברר כי מצבה הפיננסי הגרוע של החברה אינו מאפשר את פירעונם של שיקים אלה, וממילא לא את סילוק חובה למשיבים.

בית-משפט קמא נדרש בהכרעתו לטיב העסקה שנערכה במקרה הראשון, ולמהות המידע שהועבר במקרה השני. נקבע, כי המשיבים עמדו בנטל הוכחתו של הראש האחד של תובענתם – זה הנוגע לעסקה האוקראינית, אולם כשלו בראשה השני, שלגביו לא הוצגו די ראיות לכך שהבנק מסר מידע שגוי.

3.

כפי שציינתי, הורה בית-המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 12.12.06 , על עיכוב התשלום של מחצית מהסכום שנפסק, וזאת מחשש כי אם יתקבל ערעורו של הבנק על ידי בית-משפט זה, יתעורר קושי בהשבת מלוא הסכום ששולם. על חשש זה נסמך הבנק גם בבקשתו שבפני, ומנגד מבקשים המשיבים להראות כי אין לדבר יסוד. זאת עשו הצדדים, ועל כך יש להצר, בכתבי טענות, בתשובות ובתשובות שכנגד, עמוסים לעייפה ומפורטים יתר על המידה, המשעינים עצמם על מספר רב של טענות סרק אשר דומה כי אין תכליתן אלא התנצחות לשמה, אין הן רלוונטיות לענין הנדון, וממילא לא מצאתי כי יש בהן לתמוך בעמדתו של מי מהצדדים.

4.

עוד קודם שאדרש לבקשה גופה, אקדים ואדגיש כי לא מצאתי ממש בטענת המשיבים כי ענינה של בקשה זו הוא גם ביתרת הסכום , שתשלומו לידי המשיבים עוכב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי; ובמלים פשוטות – כי משהוגשה בקשה זו, נפתחה מחדש לדיון שאלת עיכובו של הסכום כולו . למשיבים עמדה זכותם להשיג על הכרעתה של ערכאה קמא בדרכים הקבועות לכך בדין. אולם, מושכל-יסוד הוא בסדר-הדין האזרחי, כי תשובתם לבקשה שבפני אינה אחת מדרכים אלו. החלטתי נוגעת, אפוא, אך לאותה מחצית שנצטווה הבנק לשלם למשיבים לאלתר. ובאשר לה, מסקנתי היא כי אין מקום לעכב את העברתה לידי המשיבים.

5.

בבקשות כגון דא שבים אנו ושנים כי פסקי-דין יש לקיים עם שניתנו, ובהעדר טעם מיוחד לא יעוכב ביצועם. עילה לעיכוב עשויה להימצא בחשש, כי קיום הכרעתה של הערכאה הדיונית יסכל את ההכרעה בערעור או שיהפוך אותה לריקה מתוכן בהיעדר יכולת להוציאה אל הפועל. במקרה דנן טוען הבנק כי המשיבים מסובכים עד צווארם בחובות שלגבי חלקם אף נפתחו נגדם הליכי הוצאה לפועל, ונושים רבים מידפקים על פתחם. משיב 1 , מוסיף הבנק וטוען, שולח ידו בהימורים בארץ ומחוצה לה, בהיקף רחב. בנוסף, נטען, קיימות ראיות לכך שאין בכוונתו של משיב זה להחזיק בידיו את הכספים בהם זכה בפסק-הדין, והוא כבר המחה לאחר את זכותו להם, ואת חלקם אף משכן לטובת בא-כוחו.

מעבר לכך כי טענות אלו מוכחשות מכל וכל בידי המשיבים, המציינים כי מצבם הפיננסי איתן דיו כדי להבטיח לבנק את כספו במקרה של זכייה בערעור – ואת דבריהם אלה תומכים הם בתצהיר ובחוות-דעת שמאי שהוגשה – הרי בית-משפט קמא נתן דעתו לאותן טענות ממש, ומצא כי אין בכוחן להצדיק אלא עיכוב ביצוע חלקי. לכשעצמי, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף להם, הגעתי גם אני לכלל מסקנה כי לא עלה בידי הבנק, חרף מאמציו הניכרים, להראות במידה הדרושה להליך דנן כי קיים חשש ממשי ומוצק דיו לכך שהמשיבים לא יוכלו להשיב את הסכומים שישולמו לידיהם בעקבות ביצועו של פסק-הדין, ככל שיתקבל הערעור.

6.

באשר לטענות המהותיות, אותן יבקש הבנק להעלות בהליך העיקרי, ושעל יסודן מבקש הוא עתה להראות כי סיכויי הערעור טובים, המאפיין טענות אלו הוא שעיקרן בהשגות על ממצאי-שבעובדה אשר נקבעו בבית-משפט קמא. מתקשה אני לראות כיצד יוכל הבנק לצלוח בערכאת הערעור את המכשול שלא עלה בידיו לעבור בערכאה הראשונה. על-פני הדברים נראה כי היסודות עליהם משעין הערעור את עצמו אינם מוצקים, וגם בכך יש כדי להחליש את הטעם שבעיכוב ביצועו של פסק-הדין.

סוף דבר: הצו הארעי שניתן בטל, והבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו, וכן ישלם להם שכר טרחת עורך-דין בסכום של 3,000 ש"ח.