ע"א 10837/06 קוקו עובדיה נ. אברהם דודי

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין לתשלום סכום כסף של כ-6 מיליון שקלים, עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת.א. 2111/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת רונן) ביום 27.7.05.

2.

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת הנוגעת למהותם של 6 שיקים שמשכו המשיבים לטובת המבקש בשנים 1993-1994. לטענת המבקש, הנתבע בבית המשפט המחוזי השיקים הללו ניתנו על ידי המשיבים כדי שהוא ישקיע את ערכם עבורם במיזם משותף של הצדדים. וכך אכן עשה. המשיבים טענו כי השיקים הועברו למבקש כהלוואה אישית שלא נפרעה, ולפיכך תבעו הם את המבקש בערכאה קמא לפרעונה.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי מדובר בהלוואה, וחייב את המבקש לפורעה. הוא ניתח את מערכת היחסים העיסקית בין הצדדים כדי לבחון האם העברת השיקים משקפת אכן הלוואה או השקעה.

לצורך כך התייחס להסכם המייסדים, ולראיות נוספות, ובכללן ספחי השיקים, הסכמי הלוואה, ועדויות עדים שהעידו, מהם הסיק כי אין מדובר בסכומי כסף שעשויים היו להתייחס להשקעות נוספות במיזם המשותף של הצדדים.

4.

לאחר מתן פסק הדין, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בבקשה לעכב את ביצועו עד להכרעה בערעור שהתכוון להגיש. בית המשפט נעתר לבקשה באופן חלקי, וקבע כי המבקש ישלם למשיבים מחצית מהסכום הפסוק, ואילו המחצית השניה תופקד על-ידיו בקופת בית המשפט . בהחלטתו זו, ציין בית המשפט כי הוא אינו סבור שסיכוייו של הערעור גבוהים; יחד עם זאת, "אין לשלול לחלוטין את האפשרות כי הערעור יתקבל" . באשר לאפשרות להשיב את המצב לקדמותו נקבע, כי "לאור האמור בבקשה ובתגובות, לא הוכח קושי ממשי למשיבים להשיב את הסכום הפסוק במלואו, אלא – אם בכלל – את חלקו בלבד". עוד ציין בית המשפט בהחלטתו, כי המבקש לא העלה כל טענה לפיה קיים קושי מבחינתו לשלם את הסכום הפסוק, אלא טען כי אם הסכום ישולם, קיים חשש שלא יהיה ניתן להשיבו לידיו, אם יזכה בערעור.

5.

בבקשה שלפנינו טוען המבקש כי, סיכויי הערעור גבוהים ביותר, שכן נימוקי הערעור אינם מופנים כנגד ממצאי מהימנות או עובדה, אלא כנגד פרשנות מסמכים, כנגד הנחות ומסקנות משפטיות וכנגד הסתמכות על ראיות פסולות. כמו כן, קיים, לטענתו, חשש משמעותי ליכולת המשיבים להחזיר את המצב לקדמותו, אם לא יינתן עיכוב ביצוע התשלום, והערעור בסופו של דבר יתקבל. המבקש הצביע על כך שהמשיב העיד על עצמו, בעדותו בדיון מיום 9.11.2003, כי הוא חסר כל, ואינו עובד. כן ציין כי חברה בשליטת המשיב לא שילמה אגרה מאז שנת 1997, וכי במהלך דצמבר 2006 הוצא צו עיקול על נכסי החברה המשיבה בסכום של 2,363,507 ₪. צו העיקול אמנם בוטל בינתיים, אולם לא ניתן להקל ראש בעצם העובדה כי הוטלו עיקולים על נכסי חברה בבעלות המשיב, מה גם שהוא לא חשף כיצד ולמה הם בוטלו. בנוסף לכך, במישור מאזן הנוחות, מציין המבקש כי הצורך בתשלום מיידי של מיליוני שקלים יגרום לו נזק רב, לעומת זאת, המשיבים, שממילא המתינו שנים רבות להשבת הכספים, לא יינזקו בהמתנה נוספת עד לבירור הערעור. המבקש צירף לבקשתו תצהיר לתמיכה בטענותיו העובדתיות.

6.

המשיבים מצידם טוענים, כי המידע שהמבקש פירט בתגובתו הינו מטעה, והוא מוציא מהקשרם דברים שאמר המשיב לפני זמן רב. לטענתם, אם יזכה המבקש בערעור, לא יהיה להם כל קושי להחזיר את הסכום הפסוק כולו. בין היתר, מציינים המשיבים כי בידם 10% ממניות החברה המשותפת לצדדים, אשר לשיטת המבקש עצמו, מחזיקה בנכסים ששוויים מגיע לעשרות מיליוני דולרים. כן מציינים הם, כי למשיב ולאשתו נכסי מקרקעין בשווי של כ- 1,750,000$, ולפיכך, בכל מקרה, יספיק רכוש זה לכסות כל סכום שיצטרכו להחזיר למבקש אם הערעור יתקבל. מעבר לכך הם טוענים, כי סיכויי ערעורו של המבקש קלושים ביותר, מאחר שטענותיו מופנות בעיקר כנגד ממצאים עובדתיים.

7.

במסגרת תשובתו, שאת הגשתה היתרתי, טוען המבקש כי הטענות העובדתיות אותן העלו המשיבים בתגובתם אינן מבוססות, ולא גובו בתצהיר. שוויים של נכסי המשיבים אינו מגיע אף לכדי 15% מפסק הדין, העומד נכון להיום על סכום של כ- 7,000,000 ₪. הטענות העובדתיות אותן העלה המבקש בתשובתו, אף הן לא גובו בתצהיר.

8.

דין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי עצם הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את ביצועו, ואילו עיכוב הביצוע הוא החריג לכלל (תקנות 566-570 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). בפרט כך הדבר, כאשר המדובר בפסק דין לתשלום סכום כסף (ע"א 7516/02 ד"ר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן , תק-על 2002(3), 2712, ע"א 949/06 ישראל אליאס נ' דוד עטיה , תק-על 2006(2), 651). לכך מצטרף הכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין עיכוב ביצוע או סעדים זמניים (רע"א 338/07 מירה אליהו נ' זיסו , (טרם פורסם)). על המבקש עיכוב ביצוע פסק דין, מוטל להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. במאזן הנוחות בפסק דין כספי, שיקול מרכזי הוא, יכולתו של המשיב להחזיר את הכסף באם יתקבל הערעור. לעניין זה, אין די בטענות כלליות של מבקש עיכוב הביצוע, אלא יש לפרט עובדות מהן ניתן להסיק בבירור קיומן של מיגבלות יכולת כלכלית ממשיות להשבת הכסף, שיש, במידת האפשר, לגבותן בתצהיר (עניין אליאס , לעיל, ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח נ' גונן , תק-על 2002(2), 1867).

בענייננו, טענות הצדדים בעניין זה נבחנו על ידי בית המשפט המחוזי. מסקנתו הייתה, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, הגם שלא ניתן לומר שהם משוללי יסוד; וכי אם קיים חשש מסוים באשר ליכולת ההחזר של המשיבים, נוגע הוא לחלקו של הסכום הפסוק בלבד. נוכח זאת, הורה בית המשפט המחוזי כי מחצית מהסכום הפסוק שעל המבקש לשלם, תופקד בקופת בית המשפט. בית המשפט המחוזי נתן דעתו, אפוא, למכלול השיקולים הצריכים לעניין, והסיק כי די בהפקדת מחצית מהסכום הפסוק בקופת בית המשפט כדי לענות על חששותיו של המבקש באשר לגורל כספו, אם יזכה בערעור. בעשותו כך, ערך בית המשפט המחוזי איזון נאות וראוי בין השיקולים הנוגדים בנסיבות העניין, ואין מקום לשנות ממסקנתו במסגרת בקשה זו.

הטעמים לגופה של הבקשה גם הם אינם מצדיקים התערבות מטעמנו. אשר לסיכויי הערעור, קשה לומר כי הם טובים, בהינתן העובדה כי מדובר בפסק דין שעיקרו בנוי על קביעות עובדתיות שהתערבות בהן היא נדירה.

אשר למאזן הנוחות, המבקש לא הרים את הנטל להוכיח אי יכולת כלכלית ממשית של המשיבים להחזיר כספים באם הערעור יתקבל, וטענותיו העובדתיות בתשובתו אף לא גובו בתצהיר. במיוחד כך הדבר, כאשר רק מחצית מהסכום הפסוק תשולם לידי המשיבים קודם להכרעה בערעור.

על יסוד האמור, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.