ע"א 10845/02 בשארה ורור בע"מ נ. גלידת ויטמן (1979)בע"מ

בפניי בקשה למחוק על הסף את הערעור שכנגד שהוגש בהליך שבכותרת. הבקשה מיוסדת על הטענה, כי הערעור שכנגד אינו "באותו עניין" של הערעור העיקרי.

בפסק הדין נשוא הערעור נדחו תובענות ותביעה שכנגד שהוגשו לערכאה הקודמת. מפסק הדין עולה, כי מקורו של הסכסוך בהפסקתו של חוזה להפצת מוצרי מזון שונים, בעיקר גלידה ומוצרי חלב. עוד עולה, כי טענת המערערות בבית המשפט היתה כי ביטול החוזה האמור היה שלא כדין. המערערת תבעה פיצויים בשל כך. מנגד, המשיבות, הן הנתבעות בערכאה הקודמת, הגישו תביעה שעניינה פיצוי בגין נזקים שנגרמו להן, לטענתן, בשל כך שהתובעת בערכאה הקודמת מכרה מוצרים של פירמות מתחרות, תוך עשיית שימוש ברשימת לקוחות של הנתבעות, ובציוד שלהן. עוד נטען, כי נגרמו לה נזקים בגין אי העברה מסודרת של אזור ההפצה לידיהן, ואי החזרה של מקררים שניתנו לה במהלך השנים.

זה מכבר נדרש בפסיקה כי ערעור שכנגד יהיה באותו עניין של הערעור העיקרי. מבחן הקשר הענייני שבין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד לא נתפרש באופן דווקני. לעניין זה הסתפקה הפסיקה בכך שבין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד תהא "זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה" (דברי כב' השופטת ד' דורנר בר"ע 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח ואח' נ' תעשיות קיסריה פולימרים , תקדין עליון כרך 99 (4) 241, תשנ"ט/תש"ס 1999; ראו עוד ע"א 2124/00 עיזבון יוסף חיננזון ז"ל נ' עיזבון איתמר טמיר ז"ל , תקדין עליון 2000(3) 1979).

עוד יצויין, כי בפסיקה נקבע כלל הכרעה, לפיו במקרה של ספק ביחס לאפשרות הגשתו של ערעור שכנגד, פועל הספק לטובת מגישו של הערעור שכנגד (ראו בש"א 4691/91, מדינת ישראל ואח' נ' אוזן , פ"ד מה(5), 695).

על רקע מבחנים אלה, אני סבור כי אין מקום למחיקתו של הערעור שכנגד. עיון בחומר שבפניי מעלה, כי הנושאים העולים בערעור העיקרי ובערעור שכנגד מהווים מכלול אחד של יחסי הצדדים, על פני רצף של זמן. אף כי השאלות העומדות להכרעה שונות, התשתית להכרעה בערעור ובערעור שכנגד מצויה במערכת היחסים המתמשכת בין הצדדים. ראייה לכך ניתן לראות בעובדה, שחלק מן הדברים והעובדות שהועלו במסגרת הערעור שכנגד מצאו את מקומם גם בתובענה נשוא הערעור העיקרי. בכתב ההגנה באותה תובענה נטען, על יסוד העניינים שהועלו בערעור שכנגד, כי אין מקום לפצות את המערערת שכן היא זו שהפרה את ההסכם עם הנתבעת (ראו, למשל, סעיפים 7.5. – 7.8 לכתב ההגנה, נספח ב' לבקשה שבפניי. ראו גם סעיפים 8.3 ו-16.7 שם). באופן דומה, טענות התביעה העיקרית מצאו את דרכן לכתב ההגנה בתביעה שכנגד (היא התביעה נשוא הערעור שכנגד) (ראו סעיף 12 לכתב ההגנה הנ"ל). גם הכרעת הערכאה הקודמת ביססה את עיקר הכרעתה הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד על מסקנתה כי אשם הדדי עמד ביסוד נסיבות הפסקת ההתקשרות. קביעה זו מותקפת הן בערעור העיקרי והן בערעור שכנגד. במצב זה, עולה כי קיימים קשרי גומלין מספקים בין נושא הערעור לבין נושא הערעור שכנגד, באופן המצדיק לדחות את הבקשה שבפניי.

התוצאה היא, כי הבקשה למחיקת הערעור שכנגד נדחית בזה. המערערת תישא בהוצאות המשיבות בבקשה זו בסך של 1,000 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ וכן הפרשי רבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.