פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
1085/14 - ז'
לפני:
כבוד הרשם גיא שני
המערערים:
1. אליהו עזרא
2. עליזה עזרא
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. אילן חזני עו"ד - נאמן
3. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
בקשה למחיקת הערעור על הסף
החלטה
לפניי מונחת בקשה מטעם המשיב 2 לסילוק הערעור על-הסף. הערעור נסב על החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כאשר החלטה אחת ניתנה ביום 30.12.2013 בהליך פשיטת הרגל של המערערת 2 (פש"ר 3235-09), וההחלטה השנייה ניתנה ביום 2.1.2014 בהליך פשיטת הרגל של המערער 1 (פש"ר 1566-09). בשתי ההחלטות נדחו בקשותיהם של המערערים לעיון חוזר, ובהתאם לכך נותרו על כנן החלטותיו הקודמות של בית המשפט, שבהן בוטלו הליכי פשיטת הרגל של המערערים.
לאחר עיון בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי בקשה זו בדין יסודה .
כאמור, החלטותיו של בית המשפט קמא מיום 30.12.2013 ומיום 2.1.2014 הן החלטות שבהן נדחו בקשות לעיון חוזר . כלל מושרש הוא כי החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר אינה "צו בפשיטת רגל", וגם לא מדובר בפסק-דין אלא ב"החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות (ראו למשל ע"א 7671/04 נאמן לנכסי החייב זיסמן נ' עמינח תעשיות ורהיטים בע"מ (6.2.2005); רע"א 474/10 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ, סניף א.א. פחם (15.2.2010); ע"א 9965/09 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי
(21.4.2010); ע"א 3312/06 סויסה נ' כונס הנכסים הרשמי (28.2.2007)).
ודוק: המערערים טוענים כי ההחלטות בבקשות לעיון חוזר הן ההחלטות "הסופיות", אולם כאמור, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה, ואילו התקבלה טענה זו הרי שמשמעות הדבר הייתה שבעל-דין יכול באופן מלאכותי להאריך לעצמו את המועד להגשת ערעור, זאת על-ידי הגשת בקשה לעיון חוזר כל אימת שיחפוץ בכך. הכלל הוא, אפוא, שהסופיות נעוצה בהחלטה המבטלת את הליך פשיטת הרגל, ולא בהחלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר. כך בכלל, כך גם בענייננו, ועל כן ברור כי המועד להגשת ערעור על ההחלטות לבטל את הליכי פשיטת הרגל חלף-עבר, וכי בכל הנוגע להחלטות מיום 30.12.2013 ומיום 2.1.2014, היה על המערערים להגיש בקשת רשות ערעור במועד הקבוע לכך בדין.
אני רואה לציין כי לתגובתה של באת-כוח המערערים צורף מכתב של המערערת 2. עיינתי במכתב (שאני רואה בו חלק מהתגובה), אולם אין בכוחן של הטענות המועלות על-ידי המערערים כדי להתגבר על המחסום הדיוני שהוסבר לעיל ולהקים להם זכות ערעור. עוד אדגיש, כי אין הוראה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרת הסבת הליך של ערעור בזכות להליך של בקשת רשות ערעור (לפי תקנה 410א לתקנות ניתן להמיר בקשת רשות ערעור שהוגשה בטעות לערעור בזכות, אך אין עיגון בדין למהלך הפוך). גם לא מונחת לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
לאור האמור לעיל, איני רואה צורך להוסיף ולהתייחס לעובדה שהמערערים הגישו הליך ערעורי אחד אף שמדובר בהחלטות נפרדות שניתנו בשני הליכי פשיטת רגל נפרדים.
לאור כל האמור, התוצאה המתחייבת היא מחיקת ההליך של ערעור בזכות, שהוגש שלא כדין. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א באדר ב' תשע"ד (13.3.2014).
גיא שני, שופט
ר ש ם