פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
1096/98
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערים
:
1.
תמר גרינשטיין
2.
צלילה לביא
3.
איילת הולנדר
4.
עופר טולידו
5.
דוד גולד
נגד
המשיבים
:
1.
אברהם ע. מקליס-עו"ד
2.
הדסה מקליס-עו"ד
ערעור פסלות שופט
על החלטתו של בית הדין
לשכירות
בפתח-תקוה, מיום 20.1.98, בתיק
שכירות
3/96, שניתנה על ידי כבוד השופט
א'
קסירר
בשם
המערערים: עו"ד שלומית בק
פסק-דין
ערעור
על החלטתו של בית-משפט השלום בפתח-תקווה (כבוד השופט א. קסירר) בתיק שכירות 3/96
מיום 20.1.98, לפיה נעתר בית-המשפט לבקשת המשיבים ופסל עצמו מלדון בעניינם של
הצדדים.
המערערים
הגישו כנגד המשיבים תביעה לפסיקת דמי-שכירות בבית-עסק ביחס לנכס המוחזק על-ידי
המשיבים בדמי-מפתח. במהלך הדיון הגישו המשיבים בקשה לשופט היושב בדין, כי יפסול את
עצמו. בבקשתם טענו המשיבים, כי נוצר חשש ממשי למשוא פנים, בכך שהשופט קבע עמדה
סופית עוד טרם שמיעת הראיות כולן, וניהל את המשפט באופן הפוגע במשיבים ובבא-כוחם.
בית-המשפט קיבל את בקשת הפסילה, תוך שהוא מציין כי אינו חושב שקיים חשש ממשי למשוא
פנים, אולם נוכח תחושת המשיבים, הוא מוצא לנכון לפסול את עצמו.
המערערים
טוענים בפנינו כי החלטת השופט לפסול את עצמו לא היתה במקומה, מאחר שהתבססה על חשש
סובייקטיבי שנוצר בלבם של המשיבים, ולא על חשש אובייקטיבי וממשי למשוא פנים. עוד
טוענים המערערים, כי מדובר בשלב מתקדם של הדיון, לאחר שנשמעו מרבית עדי התביעה,
והחלפת השופט תגרור בהכרח עיכוב בדיון.
בבקשת
הפסילה שהגישו לשופט ובתשובתם לכתב הערעור פירטו המשיבים את הטעמים שהביאו לבקשתם
כי השופט יפסול את עצמו מלדון בעניינם. בסיכומם של דברים מעלים הם שתי טענות
מרכזיות. טענתם הראשונה היא, כי השופט קבע עמדה סופית טרם שמיעת כל העדים. כראייה
לכך הם מביאים אמירות של השופט, אשר לדבריהם לא נרשמו בפרוטוקול, ובהן הביע את
עמדתו בעניינים היורדים, לדעתם, לשורש המחלוקת. ראייה נוספת לכך מוצאים המשיבים
בהחלטתו של בית-המשפט להתיר הגשה של מסמכים אשר הוחלפו בין הצדדים במהלך משא-ומתן
להסדר פשרה, מסמכים שיש בהם להשפיע על עמדת בית-המשפט בעניין נשוא הדיון, ובסירובו
של בית-המשפט לרשום בפרוטוקול את טענות בא-כוחם של המשיבים כנגד הגשת המסמכים.
טענתם השנייה של המשיבים היא, כי בית-המשפט הטיח עלבונות בעורך-דינם, בכך שכינהו "רך
בשנים" ורמז כי התנהגותו היא כהתנהגות תגרן בשוק. כמו-כן, טוענים המשיבים,
בהחלטתו לפסול את עצמו קבע בית-המשפט, כי עורך-דינם של המשיבים אינו ראוי לייצגם.
בנוסף לטענות הללו ציינו המשיבים כי המערערת לא צירפה לכתב הערעור תצהיר כנדרש
בחוק. בהתייחס לטענה בדבר עיכוב ההליכים ציינו המשיבים, כי אין להם התנגדות לקביעת
התיק להוכחות בפני שופט אחר בהקדם האפשרי, וכי דווקא המערערת היא המעכבת את הדיון
בכך שהגישה את הערעור דנן.
בהחלטתו
נתן כבוד השופט קסירר טעם לדברים שאמר לעורך דינם של המשיבים, וציין כי אכן סבר
כי: "בנסיבות העניין, אופן וסוג הטיעונים, אין זה ראוי, לכאורה, שהנתבעים
יהיו מיוצגים על-ידי בנם היושב במשרדם, בעל עניין, ומעורב רגשית ועסקית בנשוא
הדיון" (עמוד 33 לפרוטוקול). אשר לדבריו לפיהם עורך-דינם של המשיבים הוא
"רך בשנים", מציין השופט, כי אלה נאמרו על רקע הצורך הברור, כפי שעלה
מהמשא ומתן לפשרה שניהלו הצדדים, בנוכחות המשיב 1, אביו של עורך הדין, ומשהבין כי
דבריו אלה פורשו כעלבון, התנצל.
מעיון
בהחלטתו של כבוד השופט קסירר עולה, כי הוא אינו רואה בסיס לחשש אובייקטיבי למשוא
פנים מצידו:
"לא מצאתי בדברים אלה ומיתר האמור
בבקשה, משום חשש למשוא פנים כנגד המבקשת וחרף זאת, בנסיבות העניין ונוכח תחושת
המבקשת (כעו"ד ובעלת דין) ובנה, אני נעתר לבקשה." (שם).
החלטה
זו אינה יכולה לעמוד. הלכה היא בפני בית-המשפט, כי הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן, וכי אין שופט חופשי לפסול עצמו רק בשל תחושה סובייקטיבית של צד מן הצדדים, כי אין זה ראוי שיישב בדין. פסילת שופט, בידי עצמו או בידי אחר, יכול שתיעשה רק אם קיימים נתונים אובייקטיביים המצביעים על חשש ממשי למשוא פנים מצד השופט. (ראו ע"פ 5756/95 עדנאן עתמאנה נ' מדינת ישראל
(לא פורסם), ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל , פ"ד לו (1) 247).
אשר לטענותיהם של המשיבים, אין בהן כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. הטענה כי בית-המשפט גיבש עמדה טרם שמיעת כל העדים אינה נתמכת בעובדות שמביאים המשיבים, וודאי שאין הם מצליחים להראות כי בית המשפט גיבש עמדה סופית ומוגמרת, אשר אינה ניתנת לשינוי (ראו בג"צ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית-המשפט העליון , פ"ד מח (3) 573, 605). אשר להתבטאויותיו של השופט כלפי עורך דינם של המשיבים, מצאתי את הסבריו מניחים את הדעת, ובכל מקרה אין בהן להעיד על חשש ממשי למשוא פנים. טרונייתם של המשיבים, כי המערערת לא תמכה את ערעורה בתצהיר, אף היא אינה במקומה. הערעור לא הסתמך על כל טענה עובדתית מעבר למופיע בפרוטוקול הדיון. דווקא המשיבים הם אלה שהיו צריכים לצרף לתשובתם תצהיר על-מנת לתמוך בטענתם, לפיה דחה בית-המשפט את בקשתם לרשום עניינים מסוימים בפרוטוקול.
סיכומו של דבר, דין הערעור להתקבל, והדיון בתיק יוחזר לכבוד השופט קסירר. המשיבים יישאו בהוצאות המערערים בסך כולל של 3,000 ש"ח.
ניתן היום, ג' בניסן התשנ"ח (30.3.98).
ה
נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98010960.
A02
/דז/