החלטה3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 3224/98 המרכז הרפואי בני ציון נ. נאה איטה

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · פסילת שופט לאחר גיבוש עמדה בפסק דין קודםערעור על החלטת בית המשפט שלא לפסול עצמו מלשבת בדין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת שופטת שלא לפסול עצמו, לאחר שהשופטת הצהירה כי גיבשה דעה בתיק. נקבע כי עילת הפסילה מתקיימת כשהשופט גיבש עמדה סופית, ולא ניתן לכפות על שופטת שהצהירה על כך לדון בתיק. הנזק הצפוי לצדדים ולמערכת המשפט אינו מצדיק זאת.

העובדות

המשיבה העידה על נזק שנגרם לה בתיק. פסק דין קודם בתיק התייחס לקביעה עובדתית ותשתית עובדתית שעליה יסתמך בית המשפט בהמשך. השופטת הצהירה כי גיבשה דעה בתיק ולכן היא מנועה מלדון בו. המערערים טענו כי אין חשש ממשי למשוא פנים.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הצהרת שופטת כי גיבשה דעה בתיק מחייבת את פסילתה מלדון בו?
  2. 2.מהו המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין לאחר שגיבש עמדה בעניין?

הלכות

  1. 1

    עילת פסילה קמה רק כאשר השופט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין נשוא הדיון, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט

    ״עילת פסילה קמה רק כאשר השופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    כאשר שופטת הצהירה כי דעתה מגובשת ואינה יכולה לדון בתיק, אין לכפות עליה לדון בו, גם אם הפסילה גורמת נזק לצדדים

    ״משהצהירה השופטת, אשר חזקה עליה כי בקיאה היא בהלכות פסילת שופט, כי דעתה מגובשת, לא יכפה עליה בית-משפט זה לדון בתיק״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • פסילת שופט
  • משוא פנים
  • משחק מכור
  • מראית עין
  • עיוות דין
  • ערעור

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א

3224/98

בפני:

כבוד הנשיא א' ברק

המערערים

:

1.

המרכז הרפואי בני ציון

2.

מדינת ישראל - משרד הבריאות

3.

ענבל חברה לביטוח בע"מ

4.

עירית חיפה

נגד

המשיב

ה :

נאה איטה

ערעור פסלות שופט

על החלטתו של בית משפט

השלום

בחיפה מיום 26.10.97 בת.א. 21998/93

שניתנה

על ידי כבוד השופטת ר' טובי-פרידמן

בשם

המערערים: עו"ד י' פינקלמן

פסק-דין

ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בחיפה

(כבוד השופטת ר' טובי-פרידמן) במסגרת ת"א 21998/93 מיום 26.10.97, בה החליט

בית-המשפט לפסול עצמו מלדון בעניינם של הצדדים.

המשיבה הגישה כנגד המערערים תביעה נזיקית

בבית-משפט השלום. האירוע נשוא התביעה התרחש שבע שנים טרם הגשתה ועשר שנים טרם מתן

עדותה של המשיבה בבית-המשפט, והראיות היחידות המתייחסות לנסיבות האירוע היו דברי

המשיבה שנמסרו סמוך להתרחשותו לרופא מטפל ולחוקר של חברת הביטוח ועדותה

בבית-המשפט. בית-המשפט קבע, כי אין הוא מקבל את גרסת המשיבה, וזאת בשל חלוף הזמן

הרב עד למתן עדותה בבית-המשפט; העיכוב בהגשת התביעה שפגע ביכולתם של הצדדים להביא

ראיות; העובדה שהמשיבה סבלה מאובדן זיכרון מייד לאחר האירוע; העובדה שהמשיבה תיארה

את האירוע באופן שונה בהזדמנויות שונות; והוראותיו של סעיף 54(2) לפקודת הראיות

(נוסח חדש) תשל"א1971-, שלפיו על בית-המשפט הפוסק לפי עדות יחידה של בעל-דין

לנמק מה הביאו להסתפק בעדות זו.

על פסק-דינו של בית-משפט השלום הוגש ערעור

בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 4172/97). בית-המשפט המחוזי קיבל את

הערעור, תוך שהוא קובע כי כל הגורמים שציין בית-משפט קמא אינם מצדיקים את מסקנתו.

בית-המשפט המחוזי קבע קביעה עובדתית, שלפיה האירוע נשוא התביעה אכן התרחש, והחזיר

את התיק לדיון בפני בית-משפט השלום על-מנת שידון בשאלת האחריות ובמידת הצורך בגובה

הנזק. עם חזרתו של התיק לבית-משפט השלום הועבר לטיפולה של כבוד השופטת ר'

טובי-פרידמן, אשר טיפלה בו בגלגולו הראשון. אף שהדבר לא התבקש על-ידי מי מהצדדים,

מצאה השופטת לנכון לפסול עצמה מלדון בתיק. בהחלטתה כתבה: "מאחר שגיבשתי דעה

בתיק זה, אני מנועה מלדון בו". על החלטה

זו הוגש הערעור שבפני.

המערערים טוענים, כי בנסיבות לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים מצד בית-המשפט. מדובר בשופטת מקצועית, ואין די בכך שגיבשה עמדה במסגרת פסק-דין שנהפך בערעור על-מנת להעלות חשש למשוא פנים בהמשך שמיעת התיק. מעבר לכך, פסק-הדין התייחס לקביעה עובדתית בלבד, ופסק-הדין שבערעור קבע במפורש את התשתית העובדתית שעליה יסתמך בית-המשפט בהמשך הדיונים. בנסיבות אלה אין חשש כי הדעה שגיבש בית-המשפט ביחס לעובדות תמנע ממנו לדון בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק. המערערים מוסיפים וטוענים, כי העברת התיק לשופט אחר עלולה לגרום לעיוות דין ולעינוי דין, שכן המשיבה כבר העידה על הנזק שנגרם לה. המשיבה בחרה שלא להגיש תגובה לערעור.

ההלכה לגבי הנסיבות המצריכות פסילתו של שופט מלשבת בדין היא, כי עילת פסילה קמה רק כאשר השופט "גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור"). משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכך שהשופט יהא חסר פניות ( impartial )." (בג"צ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח (3) 573, 605). זהו המבחן שמפעיל בית-המשפט בערעור, בין שמדובר בהחלטה של שופט לפסול עצמו ובין שמדובר בהחלטה של שופט שלא לפסול עצמו - "השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגע בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו." (ע"א 4160/96 שחר נ' מושנוב (טרם פורסם) (להלן: פרשת מושונוב )). זהו המבחן שמפעיל בית-המשפט שלערעור, בין שמדובר בהחלטת פסילה המתבססת על בקשת אחד הצדדים ובין שמדובר בהחלטה הניתנת ביוזמתו של בית המשפט (ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) בפסקה 10 (להלן: פרשת עציון )).

במקרה דנן טוענת המערערת, ויש בסיס לטענתה, כי מבחינה אובייקטיבית לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים מצד בית-המשפט, ומטעם זה ראויה החלטתו להתבטל. ואכן, בית-משפט זה התערב לא פעם בהחלטה של בית-משפט לפסול עצמו מדיון כאשר קבע, כי מבחינה אובייקטיבית אין הצדקה לפסילה. אולם במה דברים אמורים? במקרה שבו הצהיר בית-המשפט הדן בתיק, כי אכן אין מתקיים חשש אובייקטיבי, והוא פוסל עצמו מטעמים של מראית עין (ראו למשל, פרשת מושונוב ; פרשת עציון ; ע"א 1096/98 גרינשטיין נ' מקליס (טרם פורסם)). לא כן המקרה דנן, שבו אומר בית-המשפט "מאחר שגיבשתי דעה בתיק זה, אני מנועה מלדון בו." משהצהירה השופטת, אשר חזקה עליה כי בקיאה היא בהלכות פסילת שופט, כי דעתה מגובשת, לא יכפה עליה בית-משפט זה לדון בתיק. למסקנה זו אני מגיע למרות הנזק אשר נכון אני להניח שייגרם לצדדים בעקבות הפסילה. הנזק העלול להיגרם לצדדים ולמערכת המשפט בכללותה אם שופטים אשר הכריזו כי דעתם מגובשת יוכרחו לשבת בדין חמור בהרבה.

הערעור נדחה.

ניתן היום, י"ד באב התשנ"ח

(6.8.98).

ה

נ ש י א

העתק מתאים למקור

שמריהו

כהן - מזכיר ראשי

98032240.

A01

/דז/

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (5 תיקים)

מצוטט על ידי (4 מסמכים)

  • ע"פ 1683/09שמחה ניר נ. ועד מחוז ת''א - לשכת עוה''דפסק-דין
  • ע"א 2367/04אירן מידן נ. ועדת הערעורים לפי חוק נכים(תגמולים ושיקום)פסק-דין
  • רע"א 619/99B.G.ASSISTANCE LTD נ. חרובי מרדכיפסק-דין
  • רע"א 478/99עוזי משלי נ. דנה בוקשפן משליפסק-דין

הלכות

  1. 1עילת פסילה קמה רק כאשר השופט גיבש לעצמו עמדה סופית בעניין נשוא הדיון, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט
  2. 2כאשר שופטת הצהירה כי דעתה מגובשת ואינה יכולה לדון בתיק, אין לכפות עליה לדון בו, גם אם הפסילה גורמת נזק לצדדים