ע"א 3224/98 המרכז הרפואי בני ציון נ. נאה איטה

זו הוגש הערעור שבפני.

המערערים טוענים, כי בנסיבות לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים מצד בית-המשפט. מדובר בשופטת מקצועית, ואין די בכך שגיבשה עמדה במסגרת פסק-דין שנהפך בערעור על-מנת להעלות חשש למשוא פנים בהמשך שמיעת התיק. מעבר לכך, פסק-הדין התייחס לקביעה עובדתית בלבד, ופסק-הדין שבערעור קבע במפורש את התשתית העובדתית שעליה יסתמך בית-המשפט בהמשך הדיונים. בנסיבות אלה אין חשש כי הדעה שגיבש בית-המשפט ביחס לעובדות תמנע ממנו לדון בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק. המערערים מוסיפים וטוענים, כי העברת התיק לשופט אחר עלולה לגרום לעיוות דין ולעינוי דין, שכן המשיבה כבר העידה על הנזק שנגרם לה. המשיבה בחרה שלא להגיש תגובה לערעור.

ההלכה לגבי הנסיבות המצריכות פסילתו של שופט מלשבת בדין היא, כי עילת פסילה קמה רק כאשר השופט "גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור"). משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכך שהשופט יהא חסר פניות ( impartial )." (בג"צ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח (3) 573, 605). זהו המבחן שמפעיל בית-המשפט בערעור, בין שמדובר בהחלטה של שופט לפסול עצמו ובין שמדובר בהחלטה של שופט שלא לפסול עצמו - "השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגע בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו." (ע"א 4160/96 שחר נ' מושנוב (טרם פורסם) (להלן: פרשת מושונוב )). זהו המבחן שמפעיל בית-המשפט שלערעור, בין שמדובר בהחלטת פסילה המתבססת על בקשת אחד הצדדים ובין שמדובר בהחלטה הניתנת ביוזמתו של בית המשפט (ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) בפסקה 10 (להלן: פרשת עציון )).

במקרה דנן טוענת המערערת, ויש בסיס לטענתה, כי מבחינה אובייקטיבית לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים מצד בית-המשפט, ומטעם זה ראויה החלטתו להתבטל. ואכן, בית-משפט זה התערב לא פעם בהחלטה של בית-משפט לפסול עצמו מדיון כאשר קבע, כי מבחינה אובייקטיבית אין הצדקה לפסילה. אולם במה דברים אמורים? במקרה שבו הצהיר בית-המשפט הדן בתיק, כי אכן אין מתקיים חשש אובייקטיבי, והוא פוסל עצמו מטעמים של מראית עין (ראו למשל, פרשת מושונוב ; פרשת עציון ; ע"א 1096/98 גרינשטיין נ' מקליס (טרם פורסם)). לא כן המקרה דנן, שבו אומר בית-המשפט "מאחר שגיבשתי דעה בתיק זה, אני מנועה מלדון בו." משהצהירה השופטת, אשר חזקה עליה כי בקיאה היא בהלכות פסילת שופט, כי דעתה מגובשת, לא יכפה עליה בית-משפט זה לדון בתיק. למסקנה זו אני מגיע למרות הנזק אשר נכון אני להניח שייגרם לצדדים בעקבות הפסילה. הנזק העלול להיגרם לצדדים ולמערכת המשפט בכללותה אם שופטים אשר הכריזו כי דעתם מגובשת יוכרחו לשבת בדין חמור בהרבה.

הערעור נדחה.