ע"פ 1683/09 שמחה ניר נ. ועד מחוז ת''א - לשכת עוה''ד

לפניי ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא צ' סגל )

לפסול עצמו מלדון בתיק על"ע 4/08.

ביום 14.9.2008 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על החלטתו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין. ביום 5.10.2008 ניתנה החלטתו של סגן הנשיא סגל , שהדיון בערעור נקבע בפניו, לפיה הוא פוסל עצמו מלדון בעניינו של המערער, וזאת בשל היכרותו המוקדמת עמו (להלן: החלטת הפסלות ).

על החלטה זו הוגש ביום 19.2.2009 הערעור שלפניי (להלן: הערעור ). לטענת המערער, אין כל היכרות מוקדמת בינו לבין סגן הנשיא סגל , ואף אם היה בינהם קשר כלשהו, הרי שהיה זה לפני שנים רבות, ואופיו של הקשר היה מקצועי בלבד. כן טוען המערער, כי החלטת סגן הנשיא סגל נוגדת את תקנת הציבור, שכן היא מאפשרת לשופט להתחמק מלדון בתיקים שנקבעו לו.

ביום 6.4.2009 הוגשה תגובתו של סגן הנשיא סגל לערעור, בה הבהיר את נסיבות היכרותו עם המערער. בתגובתו ציין סגן הנשיא סגל , כי במסגרת התמחותו היה מעורב באופן פעיל בהליכי הגירושין של המערער, עת התמחה במשרד עורכי הדין שייצג את גרושתו של המערער בהליכים אלה. כן ציין סגן הנשיא סגל , כי הליכים אלה נשאו אופי רגשי וטעון במיוחד, ומשום כך מצא לנכון לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער – תוך קבלת תיק אחר תחתיו.

לאחר שעיינתי בטענות הערעור ובתגובתו של סגן הנשיא סגל , הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. אין חולק, כי החלטה על פסילה עצמית אינה ניתנת כעניין שבשגרה, שכן הזכות לשבת בדין טומנת בחובה גם את החובה לעשות כן. אשר על כן, שופט יכול לפסול עצמו רק בהתקיים אחת מעילות הפסילה המעוגנות בחוק. עם זאת, מקום בו השופט מצהיר כי קיים חשש למשוא פנים, אין מקום, על פי רוב, לחייבו לשבת בדין (ראו והשוו: ע"א 3224/98 המרכז הרפואי בני ציון נ' נאה (לא פורסם, 6.8.1998); ע"פ 47/03 שינבך נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.3.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט

24-23 (2006)). כך בדרך כלל, וכך גם בנסיבות העניין. משהעיד על עצמו סגן הנשיא סגל כי נוכח נסיבות היכרותו עם המערער מוצא הוא לנכון לפסול עצמו מלדון בעניינו, לא יורה לו בית משפט זה לדון בתיק. בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, הנזק שעלול להיגרם למראית פני הצדק ולאמון הצדדים במותב היושב בדין כתוצאה מחיוב סגן הנשיא סגל

לשבת בדין, חמור בהרבה מהנזק העלול להיגרם כתוצאה מפסילת השופט מלדון בעניינו של המערער. בהקשר זה יודגש, כי דיני פסלות השופט אינם מניחים בהכרח כי השופט אינו אובייקטיבי. יתכנו מצבים בהם חרף אובייקטיביות השופט, יצדיקו טעמים אחרים, כאמון הציבור ומראית פני הצדק, את אי ישיבתו של השופט בדין.

באשר לטענתו של המערער, כי החלטתו של סגן הנשיא סגל נועדה לאפשר לו להתחמק מלדון בתיקים שנקבעו לו, הרי שגם דין טענה זו להידחות. משהבהיר סגן הנשיא סגל את נסיבות היכרותו עם המערער, ובשים לב לבקשתו במסגרת החלטת הפסלות כי יועבר אליו תיק אחר תחת תיקו של המערער, אין יסוד להניח כי מטרתו

היתה להתחמק מלדון בתיקים שנקבעו לו.

אשר על כן, הערעור נדחה.