ע"א 11033/05 קרולינה לזרוביץ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בפניי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור שהוגש על ידי המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול ) אשר דחה את תובענת המבקשים.

המבקשים הינם בעלי דירה ברחוב השקדים בקרית ביאליק. בשנת 1994 חתמו המבקשים על שטר משכון בו שועבדו זכויותיהם בדירה לטובת המשיב. השעבוד נעשה כערבות להתחייבויותיה של חברת טקנומה – שהיתה בבעלות בנם של המבקשים – כלפי המשיב. יצוין, כי בין הצדדים התגלעה מחלוקת ביחס לטיבה המדויק של ההתחייבות עליה נסבה הערבות. מכל מקום, בשנת 1999 חתמו המבקשים על כתב ערבות בו התחייבו לערוב לסילוקם של כל הסכומים שיגיעו למשיב מאת החברה עד לסך של 75,000$. לאחר שנקלעה החברה לקשיים כלכליים ולא עלה בידה לעמוד בהתחייבויותיה הגיש המשיב את שטר המשכון לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. מספר חודשים לאחר שהחלו הליכי ההוצאה לפועל פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה ובה עתרו למתן צו הצהרתי המורה על בטלות שטר המשכון וכתב הערבות.

בית המשפט המחוזי דחה את תובענת המבקשים. בית המשפט לא מצא ממש בטענות המבקשים כנגד שטר המשכון וכתב הערבות וקבע כי מדובר בהתחייבויות תקפות. בית המשפט קבע כי מהראיות ומהעדויות שנשמעו בפניו עולה כי מטרת החתימה על שטר המשכון היתה להבטיח ערבות של המבקשים לחובותיה של החברה עד לסך של 75,000$ וכי כתב הערבות שנחתם מספר שנים לאחר מכן ביטא באופן פורמלי את הסכמת הצדדים המקורית. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענות המבקשים כנגד תוקפו של כתב הערבות וקבע כי אין דבר בנסיבות חתימתו המצדיק את פסילתו.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה ובמסגרתו הוגשה הבקשה שבפניי למתן סעד זמני לתקופת הערעור. בבקשתם טענו המבקשים כי סיכויי ערעורם טובים וכן כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך באם לא יינתן הסעד המבוקש.

דין הבקשה להידחות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי נסמך על הראיות והעדויות שהובאו בפניו ועל כן נראה, לכאורה, ומבלי להכריע בדבר, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים. באשר לנזק שלכאורה ייגרם למבקשים יצוין, כי הדירה בה מדובר אינה דירת מגוריהם של המבקשים אלא דירה שניה הנמצאת בבעלותם ואשר אותה הם משכירים. על פי הנטען בבקשה דמי השכירות משמשים כמקור הכנסה משלים עבור המבקשים אולם לבקשה לא צורפו ראיות כלשהן באשר למצבם הכלכלי של המבקשים או להוכחת הטענות האחרות המובאות בבקשה.

בנסיבות אלה, בהתחשב בסיכויי הערעור ובהעדר הראיות בדבר הנזק שייגרם למבקשים, אין מקום למתן סעד זמני לתקופת הערעור.

על אף האמור, רואה אני לחזור ולהפנות תשומת לב המשיב להערת בית המשפט קמא בדבר הצורך לאפשר למבקשים בערוב ימיהם להתקיים בכבוד.

הבקשה נדחית.