ע"א 11184/04 מבוא אילת תיירות ונופש בע"מ נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הש' שרה דברת) מיום 18/10/04, שלא לפסול עצמו מלדון בתיק העיקרי- תיק פש"ר 5076/04.

1.במסגרת תובענת המשיב (להלן: "הבנק" ) לאכיפת שיעבודים, הגיש הבנק בקשה למינוי כונס נכסים זמני לנכסיה וזכויותיה של המערערת (להלן: " המערערת " ו/או " החברה ") המשועבדים לבנק באגרות חוב ושטר משכנתא. המערערת התנגדה למינוי כונס נכסים זמני, ובין יתר טענותיה, טענה כי אינה חייבת כספים לבנק. בהחלטתו מיום 14/7/04, דחה בית המשפט את בקשת הבנק למינוי כונס נכסים זמני. הוא ניתח את העדויות שהובאו בפניו, וקבע כי שווי הנכס המשעובד בשטר המשכנתא, עולה על סכום החוב. לאור זאת, אין חשש לגרימת נזק לבנק, עד לדיון בבקשה למינוי כונס הנכסים הקבוע.

2.המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה כי יפסול עצמו מלשבת בדין בתיק העיקרי. במסגרת הבקשה טענה המערערת כי לאור קביעת בית המשפט בהחלטתו לעניין סעד הביניים, לא יוכל לשמוע את התיק העיקרי. בית המשפט, טוענת המערערת, מצא לנכון לקבוע עובדות וממצאים חד משמעיים, ואף קביעות לעניין מהימנות העדים שהעידו בפניו כאשר אלה לא נדרשו כלל להכרעה בבקשה. כן טוענת המערערת, כי בית המשפט קבע שאין מחלוקת כנה ואמיתית לקיומו של החוב. וכן, כי בית המשפט קבע שבטיעוני החברה לא היה ממש ואף הבהיר שעדותה של המצהירה מטעם הבנק מהימנה בעיניו. עוד טוענת המערערת כי בהתייחס בית המשפט לתשובתו של העד מטעם המערערת לגבי מה שכתב רואה החשבון של המערערת, קבע בית המשפט כי הוא דוחה אמירה זו כחסרת בסיס. לטענת המערערת, אמירות, ממצאים וקביעות אלה של בית המשפט, נעשו ללא שיזהיר עצמו, כי בשלב הדיון בבקשה לסעד זמני, על בית המשפט להימנע מקביעת מסקנות וממצאים, ולכל הפחות היה עליו לציין כי המדובר בקביעות וממצאים לכאורה, היפים רק לשלב המקדמי.

3.בית המשפט (כבוד השופטת ש' דברת) דחה, בהחלטתו מיום 18/10/04, את בקשת הפסילה שהגישה המערערת בקובעו כי בחלק גדול מהתיקים בהם דן בית המשפט קיימים הליכי ביניים, ומטבע הדברים יש לקבוע בהם ממצאים. קביעת ממצאים אלה היא להליך הביניים עצמו ולא לתיק העיקרי ואין בכך כדי לקשור את ידי בית המשפט בעתיד. בית המשפט חזר והדגיש, בהחלטתו, כי אין לו כל דיעה קדומה, והבהיר כי הבקשה למימוש שיעבודים תוכרע על פי הראיות שיובאו בפני בית המשפט וכל התייחסותו בהחלטה בהליך הביניים נוגעת לחומר שעמד בפניו.

4.על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת חוזרת על כל טענותיה בפני בית המשפט קמא. כן היא מוסיפה, כי במקרה זה ברור שאין המדובר בהתבטאות סתם של בית משפט תוך כדי ניהול הליך, אלא בקביעות מפורשות במסגרת החלטה שיפוטית. מנגד, טען הבנק, כי ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט במסגרת החלטתו נשוא הבקשה הינם אך ביחס להליך הביניים, ומבוססות על אשר הובא בפניו, ואין בכך כדי לקבוע שלא ישקול את הראיות שיובאו בפניו על ידי הצדדים. מטענות המערערת לא עולה חשש ממשי למשוא פנים ואין בהן כדי להצביע על נסיבות מיוחדות המעידות על כך שבית המשפט אינו פתוח לשכנוע ולשינוי. טענות אלה מיצו את הדיון ולא מצאתי להיעתר לבקשת המערערת להגשת תגובה נוספת.

5.לאחר עיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. הלכה היא, כי אין די בתחושות סובייקטיביות של מי מן הצדדים כדי להקים עילת פסלות. רק חשש ממשי, המבוסס על נסיבות אובייקטיביות, מקים עילת פסלות (ראו למשל: ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(1) 446; ע"א 1570/94 שירותי ארגל שיווק לבתי מלון ומסעדות בע"מ נ' אוצר מפעלי ים המלח בע"מ ואח' (לא פורסם); רע"א 287/88 מנוף סינגל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה , פ"ד מד(3) 758, 760). השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). לא אחת נפסק, כי עצם הבעת עמדה או דיעה בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך, בהליכי ביניים ובבקשות לסעדים זמניים (ראו" ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם). כך גם, מקום בו מוחזר תיק לדיון בפני שופט, לאחר התערבותה של ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם). הדגש הינו, על כן, לא רק בהליך הדיוני, במסגרתו נתגבשה דיעה כזו או אחרת, אלא בשאלה המהותית, והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין.

6.בנסיבות המקרה, לא ניתן לומר כי בית המשפט גיבש דעתו בעניינים העומדים לדיון, וכי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. מדובר בעמדה שהובעה בשלב מוקדם של ההליך, ואין בה כדי להעיד כי "ננעל" לבו של בית המשפט. עמדת בית המשפט הובעה אך ורק ביחס לבקשה למינוי כונס נכסים זמני ועל בסיס החומר שהוצג בפניו במסגרת זו. חזקה על בית המשפט כי לכשיובא בפניו מלוא החומר העובדתי והמשפטי הרלבנטי, יגבש עמדתו בהתאם.

7.אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערת תישא בהוצאות המשיב בערעור בסך כולל של 7,000 ₪.