ע"א 114/03 עיריית טירה נ. קיבוץ רמת הכובש - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

מבוא

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שניתן ביום 8.12.02, בת.א. 2267/02, על ידי כבוד השופט י' זפט, לפיו התקבלה תביעת המשיבה, קיבוץ רמת הכובש, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "המשיבה"), להורות לעיריית טירה (להלן: המבקשת) לסלק את ידה מחלקה 28 בגוש 7758 (להלן: "החלקה"), ולהפסיק את עבודות הסלילה המתבצעות בה.

רקע עובדתי

2.בשלהי שנת 1994 יזמה המבקשת תוכנית הרחבה, היא תוכנית בניה מפורטת טר/במ/3004, אשר נועדה להכשיר קרקעות לבנייה ודרכי גישה לאחר שינוי ייעודם החקלאי (להלן: "התוכנית"). השטחים נשוא התוכנית נמצאים רובם ככולם בתחום שיפוטה של המבקשת, למעט החלקה נשוא המחלוקת, הנמצאת בתחום שיפוטה של המועצה האזורית דרום השרון. חלקה זו נמצאת בבעלות מנהל מקרקעי ישראל, ומוחכרת בהסכם חכירה תלת-שנתי למשיבה.

המבקשת הגישה את התוכנית המוצעת לוועדה לבניה למגורים ולתעשייה (להלן: "הול"ל") שהוקמה מכוח חוק הליכי התכנון והבניה (הוראות שעה), תש"ן-1990. התוכנית הופקדה ודבר הפקדתה פורסם בילקוט הפרסומים, ומשחלפה תקופת ההפקדה ולאחר שמיעת ההתנגדויות, אישרה הול"ל את התכנית ופרסום על כך נעשה ברשומות. כבר עתה נציין, כי הן המשיבה והן המועצה האזורית דרום השרון לא הגישו התנגדות לתוכנית, ובדיעבד טענו כי לא ידעו כי התוכנית חלה גם על החלקה הנדונה.

ביום 12.11.01, שלחה המבקשת למשיבה ולמנהל מקרקעי ישראל הודעה על תפיסת החזקה בחלקה, בהתאם לסעיף 190(ב) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965, ומשהחלו עבודות הסלילה במקום, התנגדה לכך המשיבה שאף הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי, בה עתרה לסלק את ידה של המבקשת מהחלקה, ולקבלתם של סעדים זמניים, וביניהם הפסקתן של עבודות הסלילה. בכתב התביעה נטען, כי בהליכי הכנת התוכנית, הפקדתה ואישורה נפלו פגמים חמורים שיש בהם להביא לביטולה. לטענת המשיבה, המבקשת לא הייתה רשאית ליזום תוכנית החלה על חלקה שאינה נמצאת בתחום שיפוטה, וככזו היא החלקה נשוא הדיון.

פסק הדין של בית משפט קמא

3.בית משפט קמא, בהסכמת הצדדים, החליט להכריע בתובענה העיקרית על סמך החומר המצוי בפניו, וכאמור, בתאריך 8.12.02 נתקבלה תביעת המשיבה. בית המשפט קבע, כי מכוח סעיף 4(א) לחוק הליכי התכנון והבניה (הוראות שעה) תש"ן-1990, לא הייתה רשאית המבקשת להכליל בתכנית טר/במ/3004 את החלקה שבמחלוקת, הואיל וזו נמצאת מחוץ למרחב התכנון שלה, ומשכך דין התוכנית להתבטל. עוד נקבע, כי בפרסום התוכנית אמנם נאמר כי היא חלה גם על החלקה, אולם הפרסום התבצע תחת הכותרת "מרחב תכנון מקומי אל טירה", דבר שהיה בו כדי להטעות את המשיבה.

על פסק הדין הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, ויחד עמו את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע, לאחר שבקשה דומה שהוגשה לבית משפט קמא, נדחתה. המבקשת מעלה בערעורה טענות שונות שעיקרן הוא כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן בחוסר סמכות עניינית, הואיל והסעד של סילוק יד שנתבקש בתביעה הוא בתחום סמכותו הייחודית של בית משפט השלום. כן נטען, כי התביעה לוקה בשיהוי ניכר הואיל והתוכנית אושרה ללא התנגדות המשיבה עוד בשנת 1997. המבקשת הוסיפה וטענה, כי קביעתו של בית משפט קמא לפיה אין היא יכולה לכלול בתכנית את החלקה היתה שגויה.

4.את בקשתה לעיכוב ביצוע סומכת המבקשת על שני אלה: לטענתה סיכוייה לזכות בערעור טובים; כן היא סבורה כי במידה ותדחה בקשתה לעיכוב ביצוע, ייגרם לה נזק בלתי הפיך, הואיל ועבודות הבנייה והסלילה אשר בוצעו בחלקה ירדו לטמיון, דבר שכרוך בבזבוז של כספי ציבור.

כידוע, הכלל הוא כי צד שזכה בדין, רשאי וזכאי לבצע לאלתר את פסק הדין שניתן לטובתו. עיכוב ביצוע יינתן לעיתים רחוקות, ורק מקום שהמבקש הראה כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע עוד בטרם הסתיים הליך הערעור. בענייננו, לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התגובה לה, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא ונתתי את דעתי לסיכויי הערעור, נחה דעתי שדין הבקשה להתקבל בחלקה, לאמור, החזקה בחלקה תישאר אמנם בידי המבקשת, אך נאסר עליה להמשיך בעבודות הסלילה והבניה בחלקה עד להכרעה בערעור. לנוכח האינטרס הציבורי העלול להיות נפגע, ולאור הטענה כי הונפקו בהתאם לתוכנית היתרי בניה, אני מורה על שמיעתו של ערעור זה בהקדם, ולא יאוחר מסוף חודש מאי 2003.

התיק יובא בפני כבוד הרשם כדי שינתן על ידו צו בדבר סיכומים.

הצו לעיכוב ביצועו של פסק הדין, מותנה בכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית המשפט, תוך 5 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה, ערבות בנקאית בסכום של 50,000 ₪, להבטחת נזקיה של המשיבה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.