ע"א 1170/00 עמאד לובאדי נ. מדינת ישראל

השופט מ' חשין:

התובע, יליד שנת 1962, הוא מהנדס על-פי הכשרתו ותושב העיר שכם. ביום 17.7.1992 נתלקחה התפרעות שתחילתה היתה באוניברסיטת אל-נג'אח בשכם וסופה במתחם הסהר האדום המצוי בסמוך. כוח של צה"ל נצטווה לפזר את המתקהלים, ובאירוע זה נפגע המערער מירי של כדור בגבו. עקב אותה פגיעה שותק המערער בפלג גופו התחתון.

התובע הגיש תביעה לבית-המשפט המחוזי בנצרת כנגד המדינה, וטענתו היתה כי היה זה חייל מן החיילים אשר ירה בו, וכי בגין אותו ירי אחראית המדינה כלפיו בנזיקין.

בית-המשפט המחוזי בנצרת שמע עדים, עיין במסמכים, ולסופם של דיונים החליט לדחות את התביעה.

המערער הגיש ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובדיון שהיה בבית-המשפט העליון התברר כי מסמכים מסויימים אשר לא הוגשו כראיה בהליכי בית-המשפט המחוזי יכולה שתהא להם חשיבות להכרעה בחילוקי הדעות בין בעלי-הדין. אי הגשתם של אותם מסמכים כראיה בעת הדיון בבית-המשפט המחוזי, כך קבע בית-המשפט העליון, יש לזוקפה לחובת בא-כוח המערער ולאופן ניהולה של תביעת המערער בידו, ואולם "נוכח עמדתה ההוגנת" של המדינה החליט בית-המשפט - כקביעתו: "לפנים משורת הדין" - להתיר הגשתם של אותם מסמכים כראיה. בית-המשפט העליון ביטל איפוא את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי והחזיר את הדיון אליו להכרעה בתביעה לאחר קבלתם של אותם מסמכים.

בית-המשפט המחוזי עשה כאשר התבקש, וגם זו הפעם החליט לדחות את תביעתו של המערער. על הכרעת-דין זו הערעור שלפנינו.

עד כאן - הרקע הכללי שלעניין.

ענייננו עתה נסוב על הקליע אשר פגע במערער, לטענתו, ואשר בהליכים שהיו עד-כה קרו אותו אירועים מאירועים שונים, בחלקם אירועים מוזרים. נתאר עתה בקצרה אירועים אלה: בין בעלי-הדין נתגלעה מחלוקת בשאלה אם היה זה ירי של חיילי צה"ל אשר פגע במערער, ובית-המשפט פסק כגירסת המדינה, דהיינו, כי לא הוכח שכדור אשר נורה מנשק של חיילי צה"ל פגע במערער; ביתר-דיוק: כי לא הוכח כי כדור אשר נורה מנשק של חייל מסויים מחיילי הכוח פגע בו. למותר לומר כי בנסיבות אלו נודעה חשיבות ממעלה ראשונה לזיהוי הקליע אשר הוצא מגופו של המערער; לזיהויו של הקליע ולבחינה בליסטית לבירור אם נורה מנשקו של אותו חייל אשר המערער טוען כי ירה בו. לטענתו של המערער (בתצהיר עדותו הראשית) מצוי הקליע ברשותו ועומד הוא לרשותה של המדינה לכל בדיקה שייראה לה. בא-כוח המערער הצהיר לפרוטוקול בית-המשפט כי מתחייב הוא להמציא את הקליע לבא-כוח המדינה "תוך שבוע מהיום" (שבוע מיום 18.12.94). בא-כוח אחר של המערער הוסיף ואישר כי פנה לבית-החולים בו נותח המערער; כי קיבל את הקליע לידו; וכי תוך שבוע ימים ימסור הצהרה כתובה לבית-המשפט על נסיבות קבלתו של הקליע.

לא פרקליט ראשון ולא פרקליט שני אף לא אחד מהם לא קיים התחייבות שנטל על עצמו בבית-המשפט. פרקליט ראשון לא המציא את הקליע כהבטחתו ופרקליט שני לא המציא כל הודעה לבית-המשפט באשר לדרך קבלת הקליע.

בהמשך ההליכים, ומשהודיע בא-כוח המדינה כי הקליע לא נמסר לרשותו, הודיע עורך-דין גבעון, בשם המערער, כהאי לישנא: "אני מצהיר כי הקליע היה שמור במשרדנו אך אבד לנו, כנראה בעת שהעברנו את משרדנו למקום אחר.". בית-משפט קמא הביע תמיהה על קורותיו של הקליע ועל מחדליהם של הפרקליטים, ולא אחזור על הדברים. אומר אך זאת, שבית-המשפט אמר, בין שאר דבריו, כי עורך-דין גבעון לא טרח לפרט בנושא העברת המשרד, ומכל מקום, כי בית-המשפט נותר "ללא כל הסבר" על שום מה ולמה לא מילאו באי-כוח התובע אחר התחייבויותיהם.

כך היה לעת הסיבוב הראשון בבית-המשפט המחוזי.

לעת ההליכים בבית-המשפט העליון לא נמצא עדיין הקליע ועל-כן לא דובר בו בפסק-הדין שנתן בית-המשפט.

והנה, לעת ההליכים בסיבוב השני בבית-המשפט המחוזי נתחולל שינוי, וזאת למדים אנו מתוך פסק-דינו של בית-המשפט (בעמודים 87 ו88- לפסק-הדין). בית-המשפט המחוזי סוקר בקצרה את גילגוליו של הקליע - שמא נאמר של ה"לא-קליע" - ובהמשך אומר הוא כי "ראה זה פלא, בסיכומיו, שם בסיפא, וכדרך אגב, מציין עתה בא-כוח התובע כי: 'יצויין כי במהלך ההתדיינות בבית-המשפט העליון נמצא הקליע ונמסר לידי פרקליטות המדינה שהחזירה אותו לב"כ התובע'".

על דברים אלה מביע בית-המשפט תמיהה גדולה: כיצד זה שעורך-דין גבעון נמנע מהציג את הקליע כראיה "ועוד לנוכח הביקורת שהוטחה כלפיו בפסק-הדין הקודם בנושא זה". בית-המשפט מוסיף וקובע כי: "אין כל ספק ... שאילו הוא [עורך-דין גבעון] היה מבקש להציג את הקליע, עתה, בעת השמיעה המחודשת של הראיות, כי בקשתו היתה נענית בחיוב." אלא שעורך-דין גבעון נמנע מהציג את הקליע, ומכאן מסיק בית-המשפט מסקנות לחובתו של המערער (כמי שנמנע מהצגת ראיה שבמהלך הדברים הרגיל נכון וראוי היה להציגה).

בטיעונים על-פה לפנינו שוב עלה נושא הקליע. שאלנו את עורך-דין גבעון מדוע זה שלא ביקש להציג את הקליע כראיה, אך לא שמענו מפיו תשובה ראויה. בטיעונו אף הוציא עורך-דין גבעון מתיקו שקית פלסטיק קטנה, נפנף אותה נגד עינינו, וטען כי מצוי בה הקליע אשר הועבר אליו מבית-החולים במצבו המקורי, דהיינו, בלא שמאן דהוא פתח את השקית מאז הועברה לידו מבית-החולים.

שקלנו בינינו לבין עצמנו את נושא הקליע, והחלטנו כי לא יהא זה ראוי אם משפטו של המערער יסתיים וסוגיית הקליע לא תיפתר. אנו מחליטים איפוא כלהלן:

1.המשך שמיעתו של הערעור יידחה למועד שייקבע. תוך 30 ימים יגיש עורך-דין גבעון לבית-המשפט המחוזי בקשה להצגתו של הקליע כראיה, כמובן תוך ביסוס שרשרת גלגוליו של הקליע משעה שהוצא מגופו של המערער ועד להגשתו לבית-המשפט.

2.בית-המשפט ישמע את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין ויחליט בהחלטה מנומקת אם ראוי הוא שהקליע יעבור לבדיקה בליסטית של המדינה.

3.אם ההחלטה תהא בשלילה תועבר ההחלטה אלינו ונחליט על דבר המשך ההליכים. ואילו אם ההחלטה תהא בחיוב, כי-אז תעשה המדינה בדיקה בליסטית בקליע ותדווח לבית-המשפט בדרך המקובלת על תוצאות הבדיקה.

4.ההליכים כולם יהיו על-פי הוראות בית-המשפט המחוזי, לאחר שישמע את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין.

5.אם יחליט בית-המשפט לשלוח את הקליע לבדיקה בליסטית של המדינה, יימשכו ההליכים וילכו כהחלטת בית-המשפט. בסיומם של ההליכים יחליט בית-המשפט כיצד אוצל נושא הקליע על הכרעת-הדין השניה שנתן, ובהתאם לצורך ולעניין יתן פסק-דין חדש.

6.פסק-הדין החדש יועבר אלינו ונחליט על דבר המשך ההליכים.

היום, י"ט בחשון תשס"ב (5.11.01).

נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט

_________________

העתק מתאים למקור

00011700. G04

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444