ע"א 1170/00 עמאד לובאדי נ. מדינת ישראל

בפני בקשת המבקש לפטור מהפקדת ערבון או להקטנתו, בשל מצבו הכלכלי הדחוק.

המדובר בערעור שני המוגש על ידי המערער על פסק-דינו של כב' השופט בן דוד בבית משפט המחוזי בנצרת (ת.א. 224/93). הערעור נסב על אחריות המשיבה לפצות את המערער על נזקיו. בית משפט קמא דחה את תביעתו של המערער לפצותו על נזקים שנגרמו לו מירי, שלטענתו בוצע על ידי חייל צה"ל (להלן- פסק הדין הראשון). בעקבות פסק הדין הראשון הגיש המערער ערעור לבית משפט זה (ע"א 4606/96). במהלך הדיון בערעור ביקש המערער כי יתאפשר לו להגיש ראיות נוספות (יומני מבצעים של צה"ל המתייחסים ליום האירוע). המשיבה הסכימה כי התיק יוחזר לבית משפט קמא והראיות ישמעו. לאחר שמיעת הראיות הנוספות נדחתה שוב תביעתו של המערער והוא חויב לשלם למשיבה את הוצאותיה בסך 30,000 ש"ח.

הנימוק היחיד אותו מביא המבקש לתמיכה בבקשתו הוא כי הינו נכה בשיעור 100% וכי אין מחלוקת באשר לנכותו של המערער ולצרכיו הרבים. הבקשה לא נתמכה בתצהיר של המבקש ואף לא בתצהיר של עורך דינו אשר נימק את אי הבאת תצהירו של המבקש בכך שלמערער קשיי ניידות ואין בידו אישור כניסה לישראל.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה סיכויי הערעור הינם קלושים ביותר. זאת מאחר וכאמור, המדובר בערעור שני על קביעות עובדתיות בפרשת תביעתו של המערער מן המשיבה לפצותו על נזקיו. ערעור זה הוגש לאחר שבית משפט קמא דחה בשנית את התביעה, על אף הראיות הנוספות שהוגשו על ידי המערער לבית משפט קמא. לטענתה, המערער טרם שילם את סכום ההוצאות בסך 30,000 ש"ח שנפסקו לטובתה בהליך הקודם. עוד מוסיפה המשיבה כי המערער לא הביא כל ראייה לתמיכה בטענתו שמצבו הכלכלי הינו קשה.

דין הבקשה להידחות.

כל מטרתה של הפקדת הערבון היא הבטחת הוצאות המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפני ערכאת הערעור, כך שאם הערעור יידחה לא ייצאו נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתם, אם ייפסקו, על שום שהמערער הופטר מחובת ערבון (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פד"י מד (2) 383).

הלכה היא כי, המבקש פטור מהפקדת ערבון חייב להיכבד וליתן לבית המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי (רע"א 3297/90 רביבו

נ' בנק הפועלים , תקדין עליון 90 (3) 1119). במקרה דנן, המבקש לא הניח בפני בית המשפט ולו ראשיתה של תשתית ראייתית להוכחת חוסר יכולתו הכלכלי ולא צירף לבקשה כל מסמך המעיד על כך, ומשלא לא עשה כך, אין מקום לפטורו מהפקדת ערבון. אומנם המבקש צירף חוות דעת רפואית וסוציאלית אולם אלה מתייחסות לצרכיו הרפואיים בלבד. חסר מידע חיוני לעניין שיקומו של המערער ועיסוקיו. חוסר זה בולט במיוחד על רקע חוות הדעת הרפואית וכן לאור חוות הדעת של העובד הסוציאלי שהוגשו כאמור, ובהן מצוין במפורש כי המערער, שהינו מהנדס בניין בהכשרתו, עדיין יכול להמשיך במקצועו על אף מגבולותיו הפיסיות. המערער גם לא הראה שעשה נסיונות למצות את כל האפשרויות לגייס כספים ממקורות אחרים, לרבות בני משפחה וידידים (בש"א 495/95 שמעוני נ' שמעוני , תקדין עליון 95 (1) 1211).

לעניין הבקשה לפטור מערבון, יש לשקול שיקול נוסף והוא, האם סיכוייה של הערעור להתקבל ממשיים (בש"א 329/90 אברך נ'

גרוגר , פ"ד מד (2) 383). כאמור המדובר בערעור שני כאשר התיק הוחזר לבית משפט המחוזי, במטרה שישמעו ראיות נוספות, אולם לאחר השמעתן התביעה נדחתה שוב. במצב דברים כזה, כאשר מדובר בערעור על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא המבוססות על קביעות מהימנות לגבי עדים שנשמעו בפניו, נראה כי סיכויי הערעור להתקבל קלושים (ראה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

יתר על כן, המבקש טרם שילם את ההוצאות שהוטלו עליו על פי פסק דינו של בית משפט קמא והלכה היא שדי בנימוק זה כדי להביא לדחיית הבקשה לפטור מערבון (ראו רע"א 8192/98 רם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , תקדין עליון 99 (2) 689).

בנסיבות אלו קיים חשש כי לא ישולמו ההוצאות, אם ייפסקו כאלה ולפיכך גובר הצורך להגן על ענייניה של המשיבה על ידי הפקדת ערבון.

על המבקש להפקיד ערבון בסכום של 30,000 ש"ח תוך שלושים ימים מהיום.