רע"א 8192/98 שמואל רם נ. אררט חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ה' גרסטל), בה נדחה הערעור על החלטת רשמת בית משפט זה (הרשמת ע' סלומון-צ'רניאק).

1.המבקש הגיש תביעה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, נגד המשיבים מס' 1 ו2-, לתשלום תגמולי ביטוח מכח פוליסת ביטוח חיים, וזאת לאחר שנפגע, לטענתו, בתאונת מטוס, בה היה מעורב כטייס, ונקבעה לו נכות של 100% על-ידי המוסד לביטוח לאומי. המשיבים ביקשו למחוק את התובענה על הסף, מחמת אי תשלום אגרה מספקת, וזאת מכיוון שהמבקש שילם אגרה בהתאם לתקנה 6(א) לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח1987-, כלומר אגרה המתאימה לתביעה לפיצוי בשל נזקי גוף, בעוד שאין מדובר בתביעה כזו.

2.רשמת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' סלומון-צ'רניאק) קבעה כי אין מדובר בתביעה לפיצוי בשל נזקי גוף וכי על המבקש להשלים את סכום האגרה ששולם בחסר, או להגיש בקשה לפטור מאגרה. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. הערעור הוגש באיחור של יום אחד, ללא כל הסבר לאיחור זה. בית המשפט קיבל את טענת המשיבים, לפיה יש לדחות את הערעור בשל האיחור, אולם למרות זאת התייחס לטענות המבקש לגופן, ודחה את הערעור גם לגופו. בית המשפט אימץ לענין זה את מבחן העילה, ומכיוון שעילת התביעה כאן חוזית, נקבע כי אין מדובר בתביעה לפיצויים בשל נזקי גוף.

3.המבקש טוען בבקשתו כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מוטעה לגופו, שכן לשיטתו המבחן הראוי לענין האגרה הוא מבחן מהות הנזק ולא מבחן העילה, ואולם לענין האיחור בהגשת הערעור, איחור בן יום אחד, אין בפיו טעם לאיחור זה, אלא טענתו היא כי יש לתת לו את יומו בבית המשפט, ומכיוון שלא נגרם למשיבים כל עוול או אי נוחות דיונית בשל האיחור, יש לדחות טענה זו ולדון בבקשה לגופה.

4.המשיבים טוענים כי בהעדר טעם כלשהו לאחור, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי די בכך כדי לדחות את הערעור. טענה זו בדין יסודה. משנקבע מועד להגשת הערעור יש להגישו בתוך המועד שנקבע לכך, שאחרת הלכה למעשה יוארך המועד החוקי להגשתו (וראו גם ב"ש 261/87 הופר נ' החברה הישראלית לביטוח אשראי (ב.א.) בע"מ , פ"ד מא(2) 692, 695-696, וכן זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש' לוין עורך) בעמ' 883). העובדה שמדובר באחור בן יום אחד אינה משנה ממסקנה זו (ראה גם זוסמן, שם, בעמ' 897). למבקש פתוחה הדרך להגשת בקשה להארכת מועד, אולם בקשה כזו לא הוגשה, וכל טעם לאיחור לא ניתן. בנסיבות אלה לא נותר אלא לקבוע, כי אין מקום למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מהטעם של אחור בהגשת הערעור בפני בית בית המשפט המחוזי, ומבלי להכריע לגופו של ענין.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים 1 ו2- בסך 3,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה 3 בסך 1,500 ש"ח.