דנ"א 4626/00 זהבה לופו נ. בנק איגוד בע"מ

בפני בקשה לפטור מערבון במסגרת עתירה לדיון נוסף שהגישה המבקשת.

1.הבנק המשיב ביקש לממש משכנתא שנרשמה על ידי המבקשת ובעלה על בית מגוריהם והמגרש שעליו הוא בנוי. המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהמרצת פתיחה בה נתבקש מתן סעד הצהרתי לפיו המשכנתא בטלה, לפחות בכל הנוגע לחלקה בנכס. לטענתה (בבית המשפט המחוזי) החתים אותה בעלה במרמה על שטרי המשכנתא בלא שגילה לה במה דברים אמורים. המבקשת טענה, כי בניגוד לאישור עורך הדין שאישר את חתימתה לא חתמה כלל בפני עורך דין וממילא לא היתה מודעת לטיב התחייבותה. טענותיה נתמכו בעדות בעלה. בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא א' גורן) העדיף את גירסת המבקשת, לפיה לא התכוונה כלל לחתום על שטר משכנתא. המשיב ערער על פסק דין זה.

2.במהלך הערעור ביקשה המבקשת להביא ראיות חדשות, לפיהן לא חתמה כלל על שטרי המשכנתא והחתימה הנחזית כחתימתה זוייפה למעשה על-ידי בעלה. הואיל והמבקשת סרבה להשבת הדיון בכללו לבית המשפט המחוזי ונוכח הסתירה הברורה בין שתי הגירסאות שהעלתה, דחה בית המשפט העליון (כב' השופט א' מצא) את בקשתה זו. בית המשפט (כב' השופטים ד' דורנר, י' טירקל וד' ביניש) קיבל את הערעור, בקבעו, כי אינו רואה מניעה להפוך את קביעותיו של בית המשפט המחוזי. שכן קביעותיו מסתמכות על שיקולים שבהגיון ולא על התרשמות. לעניין זה דחה בית המשפט העליון את גירסת האשה כאילו לא הבינה על מה היא חותמת (כאשר המדובר ב- 42 חתימות על טפסים שבכותרתן נכתב בבירור: "שטר משכנתא") וכן ציין כי כמי שחלקה עם בעלה את הכנסותיו היה למבקשת עניין ברור במתן אשראי לעסקו ובהגנה על מקור פרנסתו. בית המשפט דחה גם את טענת המבקשת, כי הבנק לא מילא את חובתו כלפיה כ"ערבה", בקבעו כי אפילו היה רואה במי שחותם על משכנתא "ערב" לא נזקקה המבקשת (שהיא בעלת השכלה תיכונית) להסבר, אודות טיב החתימה. מה גם שחתמה על שטר המשכנתא בפני עורך דין, שלפי האמור באישור החתימה הסביר לה את טיב המסמך עליו חתמה.

3.המבקשת הגישה עתירה לדיון נוסף. בעתירתה היא טוענת, כי בית המשפט העליון סטה מהלכה מושרשת לפיה אין ערכאת ערעור מתערבת בקביעות עובדתיות של ערכאה ראשונה. וכי היה עליו לקבוע כי כל ערב הוא "לקוח" של הבנק כלפיו ערב וכי על הבנק חלה חובת גילוי מלאה כלפי ערב כאמור וכן חובה להעמיד לרשותו יעוץ משפטי עצמאי על חשבון הבנק.

4.בבקשה שבפני נטען, כי פסק הדין נשוא העתירה שגוי מיסודו, כי בינתיים הסתבר, כי המבקשת לא חתמה כלל על שטרי המשכנתא, כי בעלה עזב את הבית והוא משלם מזונות בסך 3,500 ש"ח לחודש. עוד נטען, כי בריאות המבקשת לקוייה, היא אינה עובדת באופן סדיר ומקבלת הכנסות זעומות (לטענתה פחות מ- 7,000 ש"ח במחצית השנה האחרונה) עבור מכירת ציוריה. עוד נטען כי המבקשת חבה לקרוביה (ובהם דודתה המייצגת אותה בהליך) עשרות אלפי שקלים. כך שידה אינה משגת לשאת בהפקדת ערבון.

5.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, לא פרטה המבקשת את נכסיה והכנסותיה כנדרש. היא לא הציגה גם כל מסמך המאמת את טענותיה הכוללניות. עוד טוען המשיב, כי המבקשת חבה למשיב 30,000 ש"ח בגין הוצאות שנפסקו לחובתה בבית המשפט העליון ועד היום לא פרעה חוב זה. המשיב מוסיף וטוען, כי העתירה עצמה היא חסרת סיכוי שכן בית המשפט העליון לא קבע כל הלכה חדשה, אלא החיל הלכות קיימות ומבוססות על הנסיבות כאן.

6.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה. כלל הוא, כי על מי שמבקש פטור מאגרה או מערבון מוטלת החובה להיכבד ולפרט את הכנסותיו ונכסיו, כמו גם את נסיונותיו להסתייע בקרובי משפחה ובידידים לשם גיוס כספי האגרה או הערבון (וראו: ע"א 4752/91 ניביט מערכות בע"מ נ' בנק הפועלים , לא פורסם; ע"א 4519/99 דב רוזמן נ' מס ערך מוסף , לא פורסם). המבקשת לא עשתה כן. טיעוניה הם כלליים ואינם נתמכים במסמכים (דוגמת דו"חות לרשויות המס, דפי חשבון, אישורים מגופי רווחה ועוד). בנסיבות אלו איני מוצא אפשרות לקבלם כמות שהם. זאת ועוד: על פני הדברים דומה שסיכויי העתירה הם קלושים, נוכח העובדה שמקצתה של העתירה אינה אלא ערעור (כאשר נפסק לא פעם, כי "דיון נוסף אינו ערעור נוסף" וראו, לדוגמא: דנ"א 3940/97 קליין ליאור, קטין נ' ד"ר מלינה קנר , לא פורסם; דנ"א 6715/99 משה ציתיאת נ' בתיה קוצר , לא פורסם) ומקצתה הוא טענה נגד בית המשפט על שלא חידש הלכות כדעת המבקשת. גם נתון זה (ודאי בהצטרף לנתון לפיו לא פרעה המבקשת עד כה את סכומי ההוצאות בהם חוייבה בערעור - וראו: ע"א 2858/98 אנה בנייב נ' שליש הניה , לא פורסם; רע"א 8192/98 רם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם) מצדיק את הבטחת הוצאות המשיב בהליך.

הבקשה נדחית איפוא. המבקשת תפקיד את הערבות שהותה עליה תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.