ע"א 6955/99 הווקף המוסלמי נ. נעמתי דוויק

בפני בקשה לפטור מערובה.

1.המשיבים 1 ו - 2 הם בעל ואשה. מזה שנים רבות מתנהלים ביניהם סכסוכים הנוגעים לזכויות בנכסי הבעל - ובהם בית דירות המצוי בשכונת ואדי אלג'וז בירושלים (להלן: "הבית"). ביום 24.2.93 נתן בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא ו' זיילר) פסק דין הצהרתי, לפיו למשיבה מס' 1 (האשה, להלן: "המשיבה") 50% מן הזכויות בבית. פסק דין זה הפך חלוט לאחר שערעורו של המשיב מס' 2 לבית משפט זה נמחק מחמת אי תשלום אגרה ואי הפקדת ערבון.

2.בשנת 1998 הגיש המבקש, ווקף אל-דויק. (באמצעות המותוולי, שמונה על ידי בית הדין השרעי בירושלים, עו"ד פהמי שבאנה) בקשה לביטול פסק הדין מ - 1993. לטענתו הבית הוקנה למבקש על פי שטר הקדש שאושר בפני בית הדין השרעי בירושלים ב- 1976, ובפני בית הדין השרעי ביפו משנת 1980. המבקש טען, כי ההליכים שביסוד פסק הדין מ - 1993 לא הובאו בשעתו לידיעתו וכי נודע לו על פסק הדין רק סמוך לנקיטת הליכי הביטול. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא ו' זיילר) דחה את הבקשה. לעניין זה קבע, כי המבקש הוא ווקף לא אמיתי (ווקף ע'יר סחיחה) - היינו ווקף בו הנכס נשוא הווקף נותר בבעלות המקדיש ורק פירותיו מוקנים לווקף; כי הבעלות בבית נותרה רשומה על שם המשיב מס' 2; כי המשיב מס' 2 פעל והתבטא באופן המעיד על שימור בעלותו בבית; כי המבקש לא הבהיר מהי מהותו המשפטית ומהם פרטי זהותו; כי המבקש היה "נוכח" בהליך הראשון, משום שאותה עת שימש משיב מס' 2 כמתוולי של המבקש, וכי משתיקתו המתמשכת של המבקש מאז מתן פסק הדין הראשון עולה ויתור על טענותיו כנגד פסק דין זה. על בסיס הנמקות אלו דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש וחייבו (יחד עם המשיב מס' 2) בהוצאות המשיבה. המבקש מערער על פסק דיו זה.

3.בבקשה שבפני נטען, כי כל הכנסותיו של המבקש מתקבלות מגביית שכר דירה עבור מקצת הדירות בבית (ביתר הדירות מתגוררים המשיב מס' 2, המשיבה וילדיהם). שכר הדירה הוא מופחת - הואיל והמבקש אמור לפעול לצרכי צדקה, ומזה זמן אין הדיירים משלמים אף שכר זה, נוכח הסכסוכים המשפטיים הרבים שבין המשיב מס' 2, המשיבה והמבקש. עקב זאת, נאלץ המבקש להוציא את הכספים שצבר עד כה לשם נקיטת הליכים משפטיים לגביית דמי השכירות ולסילוק ידם של דיירים אלה מן הבית. המבקש מוסיף וטוען, כי בפיו טענות טובות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי וכי לא יהא זה מן הראוי למנוע מגוף שכל פעילותו היא לצרכי צדקה לממש את זכויותיו - לטובת הנצרכים הנהנים מסיועו. בחקירתו של המתוולי, עו"ד פהמי שבאנה, הסתבר, כי במרוצת השנים הצטברו בקופת המבקש כ - 80-90 אלף ש"ח, מתוך סכום זה נהג המתוולי לשלם למשיב מס' 2 סכומים חדשיים של כ - 500-1000 ש"ח לחודש, כשלושים אלף ש"ח שולמו לעורכי דין שפעלו עבור המבקש (עורכי הדין הללו הם שותפיו למשרד של המתוולי), כשלושים אלף ש"ח (כנראה - לרבות הסכומים שניתנו למשיב מס' 2) ניתנו לנזקקים ושלושים אלף ש"ח נוספים שימשו לביצוע שיפוצים בבית (לדברי המתוולי ניתן אישור של בית הדין השרעי לכל ההוצאות הללו וקיים תיעוד שלהן. תיעוד כאמור לא הובא בפני). עוד הסתבר כי לאור התפתחויות מסויימות שחלו לאחרונה בין המשיבה, המשיב מס' 2 ובנם, מבקש המשיב מס' 2 למנות את בנם של בני הזוג כמתוולי במקום עו"ד שבאנה. כמו כן, עוד הסתבר, במהלך הדיון, כי לאחרונה נדרש בית הדין השרעי לסכסוך בין בני הזוג וקבע קביעות העומדות, לפי הנטען, בסתירה לקביעותיו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין נשוא הערעור.

4.המשיבה מתנגדת למתן פטור. לטענתה המבקש אינו אלא פיקציה שנועדה לאפשר למשיב מס' 2 להבריח את נכסיו מן המשיבה. אין לו כתובת ואין לו נכסים. סכומי הוצאות קודמים בהם חוייב לא שולמו. כספי המבקש מוצאים למטרות זרות - שאינן מטרות צדקה, ובשלב הנוכחי אין ניתן עוד לראות במתוולי הנוכחי, הדובר בשם המבקש, כנציג של ממש של המבקש. עוד טוענת המשיבה, כי סיכויי הערעור קלושים נוכח פסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי וכי נוכח האמור לעיל מן הראוי היה להגדיל את סכום הערבון - ואף לשקול את מחיקת הערעור מחמת העובדה שבקשת הפטור הוגשה (לטענת המשיבה) לאחר חלוף המועד שנקבע להפקדת הערבון.

5.לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים ובטיעונים הכתובים שהוגשו על ידיהם , הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. גם עתה, לאחר שמיעה ועיון כאמור, לא עלה בידי לעמוד על מהותו של המבקש. ככל שניתן להבין, קיימים ספקות (עובדתיים ומשפטיים) באשר להיותו של המבקש ישות משפטית עצמאית (והשוו: רע"א 46/94 אברמוב ואח'

נ' הממונה על מרשם המקרקעין , פ"ד נ (2) 202). המבקש "קיים" במשרדו של המתוולי הנוכחי, והאחרון הוא המייצג את עמדתו. דא עקא, שהמתוולי אינו מבטא בהכרח את רצונו הנוכחי של המקדיש ("הוואקף") ואין כל ודאות, כי ימשיך בתפקידו. גם ייצוגו של המבקש אינו קבוע: הערעור ובקשת הפטור הוגשו על ידי עורך דין אחד ובהליך שבפני התייצב (בלא מתן הודעה מוקדמת) עורך דין אחר - אחד מעורכי הדין החולקים עם המתוולי הנוכחי משרד עורכי דין. נתונים אלה מעוררים חשש של ממש, כי אם וככל שיידחה ערעורו של המבקש (ואפשרות זו רחוקה מלהיות מופרכת) וייפסקו הוצאות לחובתו, תתקשה המשיבה לגבות את סכום ההוצאות. לעניין זה, לא למותר להזכיר, כי המבקש לא שילם עד כה הוצאות שהוטלו עליו בבית המשפט המחוזי (וראו, לעניין זה: רע"א 8192/98 רם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם, ע"א 8258/98 אנה בנייב נ' שליש הניה , לא פורסם) - ואף לכך משקל בעמידה על חובת המבקש להבטיח את הוצאות המשיבה. זאת ועוד - התצהיר שהוגש לתמיכה בבקשה היה כללי ביותר ולא צורפו לו כל מסמכים המאמתים את האמור בו. לכאורה (ולפי דברי המתוולי), המבקש הוא גוף המתקיים תחת פיקוחו של בית הדין השרעי ומגיש לו דו"חות ונתונים. כך שלא היתה מניעה להציג גם בפני תיעוד המצביע על תקבולי המבקש ועל הוצאותיו. הדבר לא נעשה - ומחדל זה פוגם בטיעוני המבקש. סיכומו של דבר - הנתונים הנוגעים למבקש לוקים בעירפול ובחסר - כך באשר למהותו, לפועלים מטעמו ולזיקתו למשיב מס' 2, וכך באשר לנכסיו, הכנסותיו והוצאותיו. חסר ועירפול זה, יחד עם ההערכה שסיכויי הערעור מוטלים, למצער, בספק, ויחד עם העובדה שהמבקש לא עמד עד כה בתשלום ההוצאות שהושתו עליו בית המשפט המחוזי, מצדיקים את חיובו בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיבה. עם זאת, לא מצאתי לנכון לקבל את בקשת המשיבה לדחיית הערעור על הסף מחמת אי הפקדת הערבון במועד. ראשית - המשיבה לא הראתה, כי הבקשה לפטור מערבון הוגשה לאחר חלוף המועד להפקדתו ובתיקי בית המשפט לא נמצא, לצערי, אישור הקבלה שממנו ניתן היה להסיק מתי החל מרוץ הזמנים לעניין זה. ושנית - אפילו אניח כי הבקשה הוגשה בחלוף שלושים הימים - עדיין המדובר באיחור קל (ההודעה על קביעת ערבון נושאת את התאריך 15.10.99 והבקשה לפטור הוגשה ביום 29.11.99, כך שגם בהתחשב בהנחות המיטיבות עם המשיבה המדובר בימים ספורים), במועד שהארכתו אינה טעונה "טעם מיוחד" (וראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-) ובבקשת פטור שהוגשה בטרם נקטו בית המשפט או המשיבה הליכים לדחיית הערעור עקב זאת (והשוו: בש"א 3780/98 גיא רוזן ואח' נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625)

הבקשה נדחית איפוא. המבקש יפקיד את הערבון שהושת עליו תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו ויישא בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ש"ח.