ע"א 1482/00 יצחק שושן נ. משה שקדי

בפני בקשה לפטור מערבון (במקורה הוגשה הבקשה כבקשה לפטור מאגרה ומערבון, וביום 24.2.00 הופטרו המבקשים מתשלום אגרה).

1.המשיבים פנו ללשכת ההוצאה-לפועל בבקשה למימוש משכנתא שהוטלה על ביתם של המבקשים 1 ו2- (להלן: המבקשים), כבטוחה להלוואה שקיבלו מהמשיב מס' 1. המבקשים פנו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בבקשה להצהיר כי המשכנתא אינה תקפה, וכי אין הם חייבים למשיבים את הסכום הנטען על-ידם. המבקשים לא הגישו תצהירי עדות ראשית במועד המבקש מס' 1 ובא כוחו בבית המשפט המחוזי גלגלו זה על זה את האחריות לכך. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת הניה שטיין) איפשר להם להגיש את תצהירי העדות הראשית אם ישלמו למשיבים, תוך מחצית השעה, סך של 10,000 ש"ח. המבקשים לא עמדו בכך ולפיכך מחק בית המשפט המחוזי את תביעתם וחייבם בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש מספר 1 כי הוא שקוע בחובות. הוא אינו עובד בעבודה קבועה ואף הוכרז כחייב מוגבל באמצעים. לגבי המבקשת מספר 2 נטען, כי היא משתכרת כ- 2,700 ש"ח לחודש ולגבי המבקשים 3-5, ילדיהם של המבקשים 1 ו - 2 נטען, כי "איש מהם אינו עובד כיום במצב השוק הקשה, בעבודה קבועה שהכנסה קבועה בצידה". עוד נטען, כי בהליך קודם (רע"א 5158/98) הוכר מצבם הקשה של המבקשים והם הופטרו מהפקדת ערבות להבטחת הוצאות המשיבים. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי מצבם הכלכלי הקשה הוא העומד בעוכריהם והוא המונע מהם לממש את זכויותיהם על פי דין: עקב כך נמחקה התובענה שהגישו ועקב כך עלולים הם לקפח את זכות הערעור שלהם. את תביעתם של המבקשים, כיוון שלא הגישו תצהירי עדות ראשית, ולא שילמו הוצאות משפט בגין מחדל זה, כפי שציווה בית-המשפט.

3.המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, לא הביאו המבקשים כל מידע ממשי באשר למצבם הכלכלי של המבקשים 2-6, ובפרט בהתייחס למצבם של המבקשים 3-5 שהם אנשים צעירים בעלי יכולת השתכרות ניכרת. בהתיחסם לרע"א 5158/98 מציינים המשיבים, כי באותו מקרה ויתרו מיוזמתם על העלאת טענות באשר למצבם הכלכלי של המבקשים ולפיכך אין להחלטה שהתקבלה שם נפקות לעניין הבקשה כאן. בהתייחסם לפסק הדין נשוא הערעור, טוענים המשיבים, כי לא חסרון הכיס של המבקשים הוא שהביא למחיקת תביעתם - אלא התרשלותם במילוי חובותיהם הדיוניות ואי הגשת תצהירי עדות ראשית (או בקשה להארכת מועד להגשתם). עוד טוענים המשיבים, כי הסכום שנפסק לזכותם בבית המשפט המחוזי (20,000 ש"ח) לא שולם עד כה, וגם מטעם זה יש להבטיח את הוצאותיהם.

4.דין הבקשה להידחות. כלל הוא (וראו, לדוגמא: רע"א 3252/99, מנחם סורפין נגד

מושב רם און , לא פורסם), כי על מי שמבקש פטור מאגרה או ערבון להיכבד ולפרט את נכסיו והכנסותיו. המבקשים לא עשו כן. וליתר דיוק עשו כן באופן חלקי ביותר: בעוד שלגבי המבקש מספר 1 הובאה תמונת דברים מלאה למדי (לרבות תצהירו שלו ולרבות מסמכים המעידים על קיום הליכים שונים בעניינו, אך בלא התייחסות ממשית לעבודות הבלתי קבועות בהן עוסק מבקש זה), הרי שלגבי יתר המבקשים (חמישה במספר) לא הובא מידע של ממש: לא תלושי משכורת, לא תצהירים, לא דפי חשבון ולא כל נתון אחר היוצק תוכן כלשהו לטענה הכוללנית, לפיה אין ביכולתם לשאת בעלויות הפקדת הערבון. בנסיבות אלו, בהן טרח המבקש מספר 1 ופירט את קשייו ומצוקותיו מעוררת שתיקתם של יתר המבקשים (ובפרט המבקשים 3-5) את החשש, כי המידע הנוגע להם אינו תומך בבקשתם. משמצטרף חשש זה להערכה, כי סיכויי הערעור אינם מרובים (וראו: בש"א 329/90, אברך נגד גרוגר , פ"ד מד (2) 383) - נוכח התרשלותם הבלתי מעורערת של המבקשים בניהול ההליך בבית המשפט המחוזי, ולעובדה שהוצאות שנפסקו לחובת המבקשים בבית המשפט המחוזי לא שולמו (וראו: רע"א 8192/98, רם נגד אררט חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם) מתבקשת המסקנה, כי דין בקשת הפטור להידחות.

5.בהתחשב בהיקפו המצומצם של הערעור מצאתי לנכון להעמיד את סכום הערבון על סך של 15,000 ש"ח. המבקשים יפקידו סכום זה תוך שלושים יום ממועד המצאת החלטתי זו. על מנת להקל, ולו במעט, עם המבקשים, אני מאפשר להם להציע, תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטתי זו, ערבות צד ג' להנחת דעתי כתחליף לערבות בנקאית או הפקדת מזומן.