רע"א 1680/00 עדי הילר נ. קיבוץ כרמים

בפני בקשה לפטור מערבון.

1.המבקשת היא חברה בקיבוץ המשיב משך מספר שנים. יחסיה עם הקיבוץ התערערו מסיבות שונות, וביניהן העובדה שנישאה לאדם שאינו חבר קיבוץ והלה עבר להתגורר עמה בתחומי הקיבוץ. הקיבוץ נקט נגדה צעדים מצעדים שונים שנועדו להרחיק אותה ואת בעלה מן הקיבוץ. כך נתקבלה החלטה אודות הוצאתה מן הקיבוץ, כך חוייבה בתשלומים וקנסות עבור הלנת בעלה בקיבוץ, וכך נמנעו ממנה שירותים והטבות הניתנים לחברי הקיבוץ. המבקשת פנתה איפוא לערכאות. תחילה לבית משפט השלום בבאר שבע ואחר כך לבית המשפט המחוזי - בבקשה נשוא ההליך כאן. בבקשה נתבקשו סעדים זמניים שימנעו פגיעה במעמדה כחברה מן המנין בקיבוץ, ימנעו את פינוי המבקשת ומשפחתה מהקיבוץ, יבטיחו את הספקת השירותים הניתנים לכלל חברי הקיבוץ גם למבקשת, יבטיחו כי דירה בת שלושה חדרים המצויה בקיבוץ לא תוקצה לאיש זולת המבקשת, וימנעו את חיוב המבקשת בקנסות או בחיובים אחרים בגין מגורי בעלה בקיבוץ. תחילה ניתן (ביום 29.11.99) צו במעמד צד אחד. לאחר דיון קיבל בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ר' אבידע) את מקצת טענותיה של המבקשת ודחה את יתרתן. לפיכך, קבע כי הקיבוץ מנוע מביטול חברותה של המבקשת ומפינויה מן הקיבוץ - בכפוף לכך שהמבקשת ובעלה יישאו בכל התשלומים (לרבות חובות עבר) המגיעים לקיבוץ עקב מגורי הבעל בקיבוץ. בית המשפט דחה את הבקשה למתן צו זמני שיחייב את הקיבוץ לעמוד בחיוביו כלפי המבקשת כחברת קיבוץ, בקבעו, כי חזקה על הקיבוץ שינהג בהתאם לתקנונו. כמו-כן דחה בית המשפט את הבקשה למתן סעד זמני ש"ישריין" יחידת מגורים בת שלושה חדרים למבקשת המבקשת מבקשת לערער על החלטה זו.

2.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי כמי שהיתה חברת קיבוץ בתשע השנים האחרונות אין לה הכנסות ונכסים. הקיבוץ חדל מלספק את צרכיה והיא נאלצת לכלכל את עצמה ואת צרכי תינוקה. המבקשת אינה מועסקת עוד בקיבוץ ואינה מקבלת קצבה חודשית. סיכויי בקשת רשות הערעור שהגישה טובים. החלטת בית המשפט המחוזי אינה יכולה לעמוד, משום שהפניה אליו נעשתה לאחר שהמשיב חדל מלמלא אחר הוראות תקנונו - ככל שהדברים אמורים במבקשת.

3.המשיב מתנגד לבקשה. ראשית יצויין, כי ביום 16.5.00 הודיע המשיב, כי המבקשת ובעלה עזבו את הקיבוץ, כך שהדיון בבקשת רשות הערעור ומימלא בבקשת הפטור התייתר. נתבקשה תגובת המבקשת. זו נתקבלה רק לאחרונה וממילא עולה, כי המבקשת עומדת על בקשתה. לטענתה העובדה שהקיבוץ דחק את רגליה מתחומו אינה גורעת מטענותיה והיא עומדת עליהן במלואן, גם לאחר שנאלצה לעזוב. לגוף הבקשה טוען המשיב, כי טענות המבקשת אינה נכונות: שירותי הקיבוץ עומדים לרשותה. היא מנצלת את מקצתם ומסרבת, מטעמיה, לנצל שירותים אחרים; המבקשת היא שבחרה שלא לעבוד בקיבוץ; המבקשת לא מסרה פרטים כלשהם אודות נכסים או חשבונות שהיא מחזיקה מחוץ לקיבוץ, היא לא מסרה כל פרט אודות נכסיו והכנסותיו של בעלה; המבקשת לא שילמה סכומי הוצאות שנפסקו לחובתה בערכאות תחתונות; היא גם לא עמדה בתשלומים שנקבעו בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור. עוד טוען המבקש, כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים, הואיל וההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור היא החלטה בעניין סעד זמני, שהתבססה על בירור חלקי של המחלוקת ואף נטתה לטובת המבקשת לפנים משורת הדין.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. כלל הוא, כי על מי שמבקש פטור מאגרה או מערבון מוטלת החובה להיכבד ולפרט את הכנסותיו ונכסיו, כמו גם את נסיונותיו להסתייע בקרובי משפחה ובידידים לשם גיוס כספי האגרה או הערבון (וראו: ע"א 4752/91 ניביט מערכות בע"מ נ' בנק הפועלים , לא פורסם; ע"א 4519/99 דב רוזמן נ' מס ערך מוסף , לא פורסם; ע"א 1071/99 יהושע גור נ' יצחק שחק , לא פורסם; ע"א 1482/00 יצחק שושן נ' משה שקדי , לא פורסם). המבקשת לא עשתה כן. העובדה שהמבקשת הינה חברת קיבוץ מאז הגיעה לבגרות (או זמן לא רב לאחר מכן) מלמדת, מן הסתם, על כך שלא צברה הכנסות בשנים אלה. אין בה כדי ללמד על נכסים שאפשר שהם בבעלותה. המבקשת לא מסרה גם כל פרט אודות בעלה, נכסיו והכנסותיו. היא לא התיחסה גם לאפשרות לגייס את כספי הערבון מבני משפחה אחרים או ידידים. לא זו בלבד - מבקשת ארכה שהגישה במסגרת תיק זה, עולה, כי לאחרונה נסעו המבקשת, בעלה ובנם לחו"ל, וגם עובדה זו אינה מתיישבת (בלא הסבר מתאים) עם טענות המבקשת באשר למצבה הכלכלי. בנסיבות אלו, ומבלי להידרש לשאלת סיכויי בקשת רשות הערעור, איני מוצא מקום להיעתר לבקשה לפטור מערבון.

הבקשה נדחית איפוא. המבקשת תפקיד את הערבון שהושת עליה תוך עשרים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.