ע"א 3892/98 יצחק מינא,עו"ד נ. שמואל ז'ובינו

בפני בקשה להורות על הפקדת ערובה במקום ערבון, על-פי תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, בגין ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר ניתנה במסגרת בקשה לתיקון פסק דין, ובה חויב המבקש בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיבים.

בבקשתו טוען המבקש, כי הינו עורך דין בעל משרד פעיל ומבוסס ובעל נכסים בסכום העולה על הסכום אותו נדרש להפקיד כערבון, ולפיכך אין חשש כי לא יוכל לפרוע את סכום ההוצאות שייפסק, אם ייפסק, לטובת המשיבים. לפיכך מציע הוא ליתן כתב התחייבות כתחליף לערבון.

לחילופין, טוען המבקש כי בא כוחם של המשיבים מחזיק כספים בנאמנות עבור המבקש, להבטחת תביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיבים. כספים אלה יכולים לשמש ערובה בידי המשיבים לתשלום הוצאותיהם בערעור, שכן המשיבים יוכלו לקזז את סכום ההוצאות שייפסק לטובתם מכספים אלה.

המשיבים מתנגדים לבקשה. ראשית, טוענים הם כי המבקש לא שילם להם את ההוצאות שנפסקו לטובתם על ידי בית המשפט קמא בסך של 16,000 ש"ח. שנית, לטענתם, הם אינם מחזיקים בכספים השייכים למבקש. בדיון שהתקיים בפני הוסיף וטען בא כוח המשיבים, כי הכספים אותם הוא מחזיק בנאמנות הם כספים שהופקדו בידיו במסגרת תחליף עיקול עד לבירור התביעה שהגיש המבקש נגד המשיבים, ולפיכך אין המדובר בכספים השייכים למבקש.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא כי הגשת ערעור כרוכה מניה וביה בהפקדת ערבון להבטחת הוצאותיו של המשיב. הערבון המופקד הוא הבטוחה הטובה ביותר, במובן זה שהוא ניתן למימוש במהירות וביעילות מירבית. במקרים יוצאי דופן, על יסוד תשתית עובדתית נאותה, רשאי בית המשפט להורות על מתן "ערובה אחרת" במקום ערבון, היינו לאפשר מתן בטוחה "נחותה" יותר להבטחת הוצאות המשיב, וזאת מכוח תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (ע"א 4250/94, מיכל פינטו נגד נחום עמית, עו"ד , תקדין עליון 94(3) 261).

במקרה זה, המבקש מציע שתי ערובות חלופיות: האחת, מתן זכות קיזוז למשיבים בכספים שלטענתו שייכים לו ומוחזקים בידי בא כוחם של המשיבים, והאחרת, מתן התחייבות עצמית.

באשר לאפשרות הקיזוז: אכן, עמדתי העקרונית היא, כי כאשר קיים חוב ברור ומגובש של המשיב למערער, יש מקום לשקול מתן פטור מחובת הפקדת ערבון, שכן במקרה כזה יש בידי המשיב בטוחה טובה ביותר להבטחת ההוצאות שייפסקו לטובתו אם יידחה הערעור: המשיב יוכל לפרוע את הוצאותיו על ידי קיזוז סכום ההוצאות מחובו למבקש.

אך במה דברים אמורים? כאשר קיים חוב פסוק או חוב שאינו שנוי במחלוקת של המשיב למבקש (ראה: רע"א 5672/94, אברהם פלמבאום

נ' יורם רענן , תקדין עליון 95(1) 399).

במקרה שבפני לא ניתן לקבוע הסדר דומה, וזאת מן הטעם כי הכספים אותם מחזיק ב"כ המשיבים אינם כספים השייכים למבקש. המקור להפקדת כספים אלו הוא תביעה כספית שהגיש המבקש נגד המשיבים בבית המשפט המחוזי, ואשר במסגרתה הוטל עיקול זמני על כספי המשיבים. בהסכמת הצדדים, הומר צו העיקול בהפקדת סכום של 300,000$ בנאמנות בידי בא כוח המשיבים, להבטחת תביעת המבקש.

כל עוד לא התבררה התביעה בבית המשפט המחוזי, ולא נפסק מה דינם של כספים אלו, הרי שלא ניתן לומר שכספים אלו שייכים למבקש, ועל כן אין הם יכולים להוות בטוחה להבטחת הוצאות המשיבים בערעור.

באשר להתחייבות העצמית אותה הציע המבקש כתחליף להפקדת ערבון: הלכה היא כי התחייבות עצמית של בעל דין אינה מהווה "ערובה" כאמור בתקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, ומשמעותה של הבקשה היא למעשה פטור מן החובה להפקיד ערבון (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , מהדורה שביעית, בעריכת ד"ר ש' לוין, בעמ' 821).

המבקש הצהיר כי הינו בעל נכסים רבים, ולפיכך אין מקום לפטור אותו מהפקדת ערבון.

לכך מתווספת אף העובדה, כי המבקש לא שילם למשיבים את סכום ההוצאות שנפסק לטובתם בבית המשפט קמא, ובנסיבות אלו גובר הצורך להגן על אינטרס המשיבים, כך שהוצאותיהם בערכאת הערעור יובטחו בבטוחה זמינה ויעילה בדמות ערבון המופקד בקופת בית המשפט (ראה: רע"א 8192/98 רם נגד

אררט , תקדין עליון 99(2) 689).

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

המבקש יפקיד ערבון בסך 20,000 ש"ח תוך שלושים יום מיום קבלת החלטה זו.

כן אני מחייבת את המבקש בתשלום הוצאות הבקשה למשיבים בסך כולל של 1,500 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד יום התשלום בפועל.