רע"א 9340/99 זילברשטיין קלרה נ. חברה לאחזקה ונאמנות בני משה אברהם בע"מ

בפני בקשת המבקשים לפטור אותם מהפקדת ערבון בשל מצבם הכלכלי הדחוק.

המדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"א 3913/98), אשר דחה את ערעורם על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל-אביב (ת.א. 7418/90), אשר לפיו חויבו המבקשים לשלם למשיבה סך בשקלים השווה ל- 804,604 דולר ארה"ב בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובצירוף שכ"ט עו"ד בסכום של 65,000 ש"ח.

המבקשת ובעלה המנוח היו דיירים מוגנים בבית עסק שבבעלות המשיבה וזו הגישה נגדם תביעת פינוי בת.א. 23282/87. במסגרת תביעה זו טענה המשיבה כי קמה לה עילת פינוי נגד המבקשים, בין היתר, כיוון ששילמו את דמי השכירות המוגנים בשווי מופחת ובאיחור. בסוף ההליך (בשלוש ערכאות), ניתן פסק דין פינוי נגד המבקשים והנכס אכן פונה ביום 1.2.92. לאחר מתן פסק הפינוי (ת.א. 2381/87), ובעקבות אישורה של בקשת התביעה לאפשר פיצול סעדים, הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המבקשים לדמי שכירות ראויים בגין התקופה שהתחילה במועד קום עילת הפינוי, בשנת 1985, ועד למועד הפינוי בפועל, בשנת 1992. המבקשים הגישו בקשות שונות לדחיה על הסף הן בנוגע לתקופת הדיורת המוגנת הן בדבר פיצול סעדים הן טענות אחרות. המבקשים ערערו על כל ההחלטות לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המשיבה לדמי שכירות ראויים על הסף לגבי חלק מתקופת השכירות ולגבי חלקה האחר קבע כי המשיבה זכאית לתבוע דמי שכירות ראויים. בקשת רשות ערעור לבית משפט זה נדחתה.

תביעתה של המשיבה לדמי שכירות ראויים לגבי התקופה אותה אישר בית המשפט המחוזי התקבלה בבית משפט השלום (ת.א. 7418/90) וערעורם של המבקשים בבקשה זו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 3913/98) נדחה אף הוא תוך שבית המשפט המחוזי מאמץ את ממצאיו ואת מסקנותיו של בית משפט השלום לגופו של עניין.

בבקשה שבפני ובתצהירים ובמסמכים שצורפו לה, נטען כי כתוצאה מפסק הפינוי נגרמו למבקשים נזקים חמורים ביותר ובעיקר, הפסד המושכר אשר שימש כמקום החברה של המבקשים. לטענת המבקשים, כתוצאה מהמעבר והכשרת המושכר החדש והצורך לשאת בדמי שכירות כלכליים בגובה 2,643$ לחודש (לעומת דמי השכירות המוגנים אשר היו בגובה 300 ש"ח לחודש בלבד), החברה הפכה לבלתי רווחית וצברה הפסדים וחובות. להמשך תפעול החברה נאלצו המבקשים לקחת הלוואות מבנקים (חוב לבנק דיסקונט בגובה 225,048 ש"ח) וכשאלו לא הספיקו נאלצה בתה של המבקשים למכור את דירתה שלה ושל בעלה על מנת לממן את החברה. כן נאלצה המבקשת מספר 1 לקחת הלוואה מגיסתה של בתה בגובה 8,000$. המבקשים צירפו חוות דעת של כלכלן המראה כי מצב החברה כיום הוא קשה ביותר. מקורות ההכנסה של המבקשת 1 הם קצבת זקנה, קצבת שארים, ורנטה חודשית מגרמניה בסכום כולל של 3,500 שקלים. בנוסף מצוין כי בתה של המבקשת, אשר גם צירפה תצהיר, אשר מנהלת את החברה יחד עם בעלה, מושכת מהחברה משכורת בגובה 1,962 ש"ח נטו בלבד ואילו בעלה מושך משכורת בגובה 1,194 ש"ח נטו בלבד וזאת כאשר לזוג שני ילדים.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

גישתם בתמצית היא כי סיכויי המבקשים לזכות בבקשת רשות הערעור הינם קלושים שכן זוהי הפעם השישית במספר בה מועלות טענות המבקשים וכי חלק ניכר מטענות המבקשים בבקשת רשות הערעור נטענו כבר בבקשות לדחייה על הסף שהגישו לבית משפט השלום (המ' 115103/95 והמ' 128735/95 בת.א. 7418/90), אותן טענות נדחו על ידי בית משפט השלום ונטענו שוב בבקשות רשות ערעור שהוגשו לבית משפט המחוזי בר"ע 1045/96 ובר"ע 3402/96. עוד מוסיפים המשיבים כי המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור נוספת לבית משפט זה (בר"ע 4821/96 על ההחלטה בבר"ע 3402/96) וגם בקשת רשות ערעור זו נדחתה.

עוד מוסיפים המשיבים, כי המבקשים לא שילמו למשיבים הוצאות משפט שנפסקו לטובתם.

דין הבקשה להידחות.

שני תנאים קבעה הפסיקה לשם מתן פטור מהפקדת ערבון: האחד - הוכחה כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מאפשר לו לעמוד בהפקדת ערבון. התנאי הנוסף למתן פטור מערבון הוא סיכויי ההצלחה בהליך וזאת על מנת למנוע הטרדת שווא של המשיב והעמדתו בסיכון שתיגרמנה לו הוצאות, שבית המשפט ימצא כי מן הראוי שהמבקש ישא בהן (בש"א 329/90 אברך

נגד גרוגר ואח' פ"ד מד (2) 383, רע"א 1910/91, מוצרי הדר ישראליים בע"מ נגד יפיס מוצרי הדר , תקדין עליון 91(3) 2436).

לאחר עיון בתצהירים של המבקשת מספר 1 ובתה של המבקשת מספר 1, שוכנעתי כי מצבה הכלכלי של המבקשת אכן לא מאפשר לה לשלם את סכום הערבון הנדרש, עובדה שאף המשיבים אינם חולקים עליה.

אולם, בנוסף, כדי שהמבקשים יהיו זכאים לפטור מהפקדת ערבון, אין די להם להראות חוסר יכולת כלכלית. על המבקשים כאמור, לשכנע כי סיכויי בקשתם לרשות ערעור ממשיים. אין די בכך שיוכיחו שקיימים סיכויים כלשהם, ולו קלושים, על מנת שפטור מערבון יינתן.

אינני סבורה כי סיכוייהם של המבקשים לזכות בערעור ממשיים, ובכל מקרה אינם כאלו אשר מצדיקים מתן פטור מהפקדת ערבון, זאת בעיקר נוכח ההליכים הרבים שהתקיימו בנושא. כמו כן נוכח היותה של בקשה זו לרשות לערער גלגול שישי לערך במספר, כאשר בבקשות מועלות אותן טענות שוב ושוב.

זאת ועוד: המבקשים לא שילמו למשיבים את ההוצאות שנפסקו לזכותם בבית משפט קמא, והלכה היא שדי בנימוק זה כדי להביא לדחיית הבקשה לפטור מערבון (ראו רע"א 8192/98 רם

נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , תקדין עליון 99 (2) 689).

בנסיבות אלו קיים חשש כי לא ישולמו ההוצאות, אם יפסקו כאלה, ולפיכך גובר הצורך להגן על עניינם של המשיבים על ידי הפקדת ערבון.

אשר על כן הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו את האגרה ויפקידו ערבון בסך 10,000 ש"ח תוך 30 יום מהמצאת החלטה זו.