רע"א 3168/00 טרבלסי שלמה נ. רמ"ט בע"מ

בפני בקשה לפטור מאגרה ומערבון.

1.המבקש עבד כפועל בניין אצל המשיבה. במהלך עבודתו הרים דלי שמשקלו כעשרים וחמישה ק"ג. במהלך ההרמה חש כאב חד בגבו התחתון. הוא נפגע בגבו. מאז אין הוא עובד. הוא סובל מנכות וחש בכאבים. המבקש תבע את המשיבה. בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופטת ש' דברת) דחה את תביעתו. בפסק דינו קבע בית המשפט, כי אין ספק שהמבקש הרים את הדלי באופן בלתי בטיחותי וככל הנראה נגרמה הפגיעה בגב עקב כך. עם זאת הוסיף בית המשפט, כי המבקש עבד כפועל בניין מגיל 14, משך כעשרים שנה, הוא היה בקיא בעבודתו המשיבה לא היתה מחוייבת להדריכו בדבר אופן ביצוען של פעולות פשוטות ושגורות ולא היתה צריכה לצפות כי יבצען באופן שגוי ויסב נזק לעצמו. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא י' פלפל וכב' השופטים י' טימור ונ' הנדל) דחה את ערעורו של המבקש ואימץ את ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט השלום. המבקש מבקש לערער על פסק דין זה. לטענתו, הקלו הערכאות התחתונות יתר על המידה עם מעבידים בפוטרן את המשיבה מאחריות.

2.בבקשה בפני טוען המבקש כי מאז התאונה הוא אינו עובד. הוא מקבל קיצבת נכות (עקב הפגיעה בגבו ועקב שיתוק ילדים חלקי ממנו הוא סובל) בסך כ - 3,900 ש"ח לחודש, לסך זה מצטרפת קיצבת ילדים בסך כ- 1,300 ש"ח לחודש. אשתו חולנית ואינה עובדת. לבני הזוג ארבעה ילדים קטינים. המבקש מסוכסך עם אחיו ואחיותיו ואין הוא יכול לבקש את עזרתם. לבני הזוג חובות לבנק ולעיריה. הם מתקיימים בדוחק ואין ידם משגת לשאת בעלויות של תשלום אגרה והפקדת ערבון.

3.המשיבה אינה חולקת על טענות המבקש באשר למצבו הכלכלי. היא אף מוסיפה כי לא התנגדה לבקשת המבקש לפטור מאגרה ומערבון בבית המשפט המחוזי - משום שלא רצתה לחסום את דרכו להביא את עניינו בפני ערכאת ערעור ראשון. אולם לא כך הם פני הדברים כאשר המדובר בערעור שני, לאחר ששתי ערכאות דחו את טענות המבקש. לעניין זה מוסיפה המשיבה כי ההוצאות שנפסקו לזכותה בשתי הערכאות הקודמות טרם שולמו, כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים, וכי מטעם זה יש להבטיח את הוצאותיה.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שיש מקום לפטור את המבקש מתשלום אגרה - נוכח הנתונים שפורטו לעיל. אולם בעובדה שמצבו הכספי של המבקש אינו מאפשר לו לשלם אגרה אין די לשם הפטרתו מהפקדת ערבון - לשם כך עליו להראות גם, כי סיכויי בקשת רשות הערעור הם ממשיים (וראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר , פ"ד מד (2) 383). לאחר שעיינתי בפסקי דינן של שתי הערכאות התחתונות ובבקשת רשות הערעור, חוששני שלא זה המקרה כאן. כידוע, נוקט בית המשפט העליון מדיניות מצמצמת בכל הנוגע למתן רשות ערעור שני. רשות ערעור מעין זו תינתן רק כאשר בקשת רשות הערעור מעוררת סוגיות חוקיות משפטיות או ציבוריות החורגות מגדרה של המחלוקת הנקודתית שבין הצדדים (וראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). דומה שלא כך הם פני הדברים בעניינה של בקשת רשות הערעור כאן: עניינה מתמצה במסגרת העובדתית שברקע האירועים נשוא הפגיעה. מה גם ששתי הערכאות הקודמות חיוו דעה ברורה ומנומקת בשאלה נשוא בקשת רשות הערעור. זאת ועוד: העובדה שהמשיבה היא הנושאת עד כה בהוצאות ההליכים (משום שהמבקש לא שילם את הסכומים שהושתו עליו), כמו גם טענותיו של המבקש עצמו באשר למצבו הכספי, מצביעות על הצורך להבטיח את הוצאותיה של המשיבה. (וראו: ע"א 2858/98 אנה בנייב נ' שליש הניה , לא פורסם; רע"א 8192/98 רם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , לא פורסם).

על מנת להקל במעט על המבקש, שעל קשייו אין חולק, אני מעמיד את סכום הערבון כאן על 7,500 ש"ח ומאפשר למבקש להמציא ערבות צד ג' להנחת דעתי כתחליף להפקדת ערבות בנקאית או מזומן.

המבקש מופטר איפוא מתשלום אגרה. עליו להפקיד ערבות בסך 7,500 ש"ח כאמור לעיל, תוך שלושים יום ממועד המצאתה של החלטה זו.