ע"א 886/99 מרים קרליץ (שנקר) נ. יחיעם לב,עו"ד, כונס נכסים מטעם בנק לאומ

בפני בקשה לפטור מערבון.

1.המבקשת היא בעלת זכות חכירה בדירה בת שני חדרים (להלן: "הדירה"). בשנת 1988 התקשרה עם המשיבים 3 ו - 4 (להלן: "הקונים") בהסכם למכירת דירה זו. הקונים קיבלו משכנתא מן המשיב 2 (להלן: "הבנק") לשם רכישת הדירה. לשם קבלת המשכנתא נדרשה המבקשת לחתום על כתב התחייבות ועל הסכמה לרישום הערת אזהרה לטובת הבנק. על פי כתב ההתחייבות (הסטנדרטי) התחייבה המבקשת שלא לבטל את ההסכם עם הקונים שלא בהסכמת הבנק והסכימה לשיעבוד זכויותיהם החוזיות של המבקשים כלפיה - עד להעברת הבעלות בדירה. עוד נאמר בכתב ההתחייבות, כי אם יופר או אם יבוטל ההסכם בין המבקשת לקונים תפרע המבקשת לבנק את חובם של הקונים, ובתמורה תימחק הערת האזהרה. לטענת המבקשת, ביטלו היא והקונים את ההסכם זמן מה לאחר חתימתו והמבקשת השיבה לקונים את הכספים שקיבלה. הקונים לא פרעו את חובם לבנק ולפיכך פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל נגדם ובכללם הליכים למימוש המשכון, לרבות פינויה של המבקשת מן הדירה. הליכים אלה הושעו על מנת לאפשר לבית המשפט בבקשה לקבלת סעד הצהרתי אודות זכויותיה בדירה. לפיכך פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה למתן סעד הצהרתי, לפיו היא בעלת הזכויות היחידה בדירה, זכותה היא עצמאית ואינה כפופה להתחייבויות הקונים לבנק ואין לפנותה מן הדירה בשל חובם של הקונים לבנק. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' קלינג) דחה את התובענה, בקבעו, כי פירושה של ההתחייבות כשיטת המבקשת יביא להשמטת הקרקע מן ההסדר שלפיו מעניקים הבנקים הלוואות לרוכשי דירות בטרם קיבלו הללו את הבעלות בהן. עוד הוסיף בית המשפט, כי הואיל והסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט, אין הוא מוצא מקום להיעתר לבקשת הסעד, מקום שהתנהגות המבקשת (לפי עדותה היא), היינו ביטול ההסכם שלא בידיעת הבנק או בהסכמתו והשבת הכסף ששולם לקונים - ולא לבנק, נגועה בחוסר תום לב ומקום שמשמעות מתן הסעד המבוקש היא פגיעה חמורה בנוהל עיסקי קיים ונפוץ.

2.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי היא אלמנה חולנית בת 64. אין לה נכסים של ממש, זולת הדירה ממנה מבקש הבנק לפנותה. היא מתגוררת בגפה ומתפרנסת מגימלת זיקנה, גימלת נכות ורנטה חודשית מגרמניה, שסכומן הכולל מגיע לכ - 4,500 ש"ח. היא סובלת מאי כושר יציבה בשיעור 75%, עקב מצבה הבריאותי הירוד היא נדרשת לטיפולים רפואיים תכופים, הכרוכים בנסיעות מרובות לבתי חולים ולעזרה ביתית מתמדת. למבקשת שלושה בנים שהם תלמידי ישיבה ובת הנשואה לתלמיד ישיבה. הכנסותיהם נמוכות, הם מטופלים בילדים רבים ואינם מסוגלים לסייע למבקשת. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי ערעורה טובים. שכן משמעות הותרת פסק הדין נשוא הערעור על כנו היא הענקת זכות קניינית לבנק בדירתה של המבקשת שלא שועבדה לבנק מעולם.

3.המשיבים 1 ו - 2 (הבנק וכונס הנכסים שמונה מטעמו לשם מימוש הדירה) מתנגדים לבקשה. ראשית, הם טוענים, כי המבקשת לא שילמה עד היום מיוזמתה את ההוצאות שנפסקו לחובתה בבית המשפט המחוזי; שנית הם טוענים, כי במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקטו לשם מימוש החיוב בהוצאות עלה בידם לעקל סך של 11,000 ש"ח מחשבון הבנק של המבקשת, כך שהמבקשת אינה כה חסרת כל כפי שהיא מציגה את עצמה; שלישית הם טוענים, כי המבקשת לא הציעה כל ערובה חלופית במקום הערבון הנדרש; ורביעית הם טוענים, כי סיכויי המבקשת בערעורה הם דלים ביותר, שכן היא מבקשת לחתור תחת יסודותיו של הסדר מקובל ומושרש, לאחר שלא עמדה בהתחייבויות שנטלה על עצמה כלפי הבנק והסבה לו נזק.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי ראוי להפחית באופן משמעותי את חיובה של המבקשת בהפקדת ערבון - הגם שאיני מוצא מקום לפטרה לחלוטין מכך. הלכה היא, כי על המבקש פטור מחובת הפקדת ערבון להראות הן, כי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשאת בעלויות הכרוכות בהפקדת ערבון והן כי סיכויי הערעור (או בקשת רשות הערעור) טובים, כך שההסתברות, כי יחויב בהוצאות המשיב אינה גבוהה (וראו: בש"א 329/90, אברך

נ' גרוגר ואח' , פ"ד מד(2) 383; בש"א 4735/91, מוצרי הדר ישראליים בע"מ נ' יפיס מוצרי הדר בע"מ בכינוס נכסים ואח' , פ"ד מה(5) 867). המבקשת פירטה כדבעי את מצבה הכלכלי והרפואי והמשיבים לא העלו השגות של ממש באשר לנתונים שמסרה. זאת ועוד: הערעור שהגישה המבקשת מעורר, על פניו, סוגיות נכבדות, שההכרעה בהן רחוקה מלהיות חד משמעית. כך שהגם שאיני מוצא מקום לקבוע, כי סיכויי הערעור גבוהים, איני יכול לצדד בעמדת המשיבים, לפיה הערעור הוא חסר סיכוי. עם זאת, לא מצאתי מקום לפטור את המבקשת לחלוטין מהפקדת ערבון. לרשות המבקשת, המתגוררת בגפה, עומד (על פי עדותה) סך חודשי של כ - 4,500 ש"ח. סכום זה אינו גבוה, כמובן, אולם על פני הדברים (וגם בהתחשב בטענות שלא פורטו אודות הוצאותיה המיוחדות של המבקשת) אין הוא כה נמוך, כד כדי שלילה מוחלטת של זכות המשיב להבטחת הוצאותיו (מה גם, שכאמור לעיל, טרם שולמו מלוא ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשת ולזכות המשיב בבית המשפט המחוזי. וראו: רע"א 8192/98 רם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ , ע"א 6532/98 יורם שפטל, עו"ד נ' פקיד שומה ת"א 3 , לא פורסם). אי לכך, מצאתי לנכון לקבוע, כי על המבקשת להפקיד ערבון בסך של 5,000 ש"ח, להבטחת הוצאות המשיבים. על מנת להקל עם המבקשת אני מורה, כי הערבון יופקד תוך ששים יום ממועד המצאתה של החלטה זו, וכי המבקשת תהיה רשאית להציע ערבות צד ג' כחלופה לערבון זה, וזאת תוך שלושים יום ממועד מתן החלטה זו.