רע"א 4366/07 רחמים רפאלוב נ. אהרון חכמוב

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת שטופמן) בר"ע 1629/06 מיום 25.3.07, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (השופט שטרנליכט) בבש"א 3100/04 ובבש"א 4502/05 שבת"א 7981/02 מיום 16.3.06.

ב.

(1) המבקש תבע ביום 9.12.02 את המשיבים בגין עבודת שמאות שהזמין מהם בינואר 1996 ולטענתו לא נמסרה לו. כעבור זמן עתר המבקש לתיקון כתב התביעה, כך שהסכום שתבע בגין הנזקים שנגרמו לו – לטענתו - בגין אי המצאת הדו"ח הועמד על סך 150,000 ₪.

(2) בית משפט השלום הורה למבקש (בש"א 3100/04 ובש"א 4502/05), בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, להפקיד סך של 5,000 ₪ בתוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה, לשם הבטחת תשלום הוצאות משפט של הצד שכנגד – שאם לא כן תימחק התביעה בתיק העיקרי. זאת - על רקע חובותיו הכבדים של המבקש אשר בגינם לא שילם הוצאות שנפסקו נגדו בתיק העיקרי. כן ציין בית המשפט כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, שיש בו כדי "להטיל צל כבד על סיכויי התביעה בתיק העיקרי להתקבל, גם לאור מהות התביעה עצמה".

(3) בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על ההחלטה לחייבו בתשלום העירבון, תוך שהוא סומך את ידיו על החלטת בית משפט השלום. נקבע, כי הגם שזכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית, אין היא מצויה בחלל הריק, ויש לאזנה עם זכויות אחרות הראויות להגנה. מכאן בקשת רשות הערעור, שהוגשה ביום 17.5.07.

(4) ביני לביני, ביום 5.7.07 דחה בית משפט השלום (בש"א 2155/07; השופט שטרנליכט) בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה, והורה למבקש להפקיד את הערבון תוך 14 ימים מיום קבלת ההחלטה (8.7.07), ואם לא כן תמחק התביעה בתיק העיקרי. ביום 10.7.07 דחה בית המשפט המחוזי (בש"א 14562/07; השופטת שטופמן) בקשה דומה שהגיש המבקש. ביום 19.7.07 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה "לעיכוב הליכים" בתיק העיקרי עד להחלטה בבקשה לרשות ערעור.

ג.

בבקשת רשות הערעור נטען, כי החלטות הערכאות הקודמות עומדות בניגוד לכללי הצדק הטבעי, באשר הן שוללות את זכותו לפנות לערכאות רק משום שאין בידו די מעות. נטען, כי סיכויי התביעה גבוהים וכי המבקש לא השתהה בהגשת התביעה, אלא חיפש אחר הנתבעים, וקביעתו של בית המשפט בנוגע לכך ניתנה מבלי שבית המשפט נכנס לעובי הקורה, ובחן את הגורמים שהובילו לעיכוב בהגשת התביעה. נציין, כי הבקשה הוגשה בתמציתיות – כנטען – עקב המצב הבריאותי של המבקש ועקב היזקקותו לסיוע משפטי שמעניקה המדינה. כן נטען, כי יתר נימוקי הבקשה יוגשו "מאוחר יותר". עד כה – והגם שחלפו ממועד הגשת הבקשה חודשיים ימים - טרם התקבלה פניה מטעם המבקש בהקשר זה. בבקשה "לעיכוב ההליכים" (שהוגשה על ידי המבקש בעצמו) נטען, כי אם תימשך תביעתו בשל אי ההפקדה, ייסגרו שערי בית המשפט בפניו.

ד.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור וצרופותיה, לא אוכל להיעתר לה. אין הבקשה מעלה שאלה משפטית כללית אשר בשכמותה עשוי להינתן רשות ערעור בגלגול שלישי. כך גם לעצומם של דברים: תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מקנה את הכוח לבית המשפט להורות לתובע להפקיד עירבון אשר נועד להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע במשפט ולמנוע תביעות סרק, בפרט במקרים בהם סיכויי התביעה קלושים (רע"א 7543/04 ליסטר נ' ליסטר (טרם פורסם) – השופט גרוניס). עם זאת, כדי שלא לפגוע יתר על המידה באינטרס של הקלת הגישה לערכאות – ולא רק לבעלי אמצעים - הכלל הוא כי בערכאה הראשונה תתבקש הפקדת עירבון לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד (גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9), 705). ועל "בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות" (ע"א 2877/92 לטיף נ' מורשת בנימין למסחר , פ"ד מז(3) 846, 850 – השופט בך). ככלל, "אין בית המשפט משתמש בשיקול דעתו לחייב תובע במתן ערובה מטעם זה בלבד שהתובע עני ולא יוכל לשלם את הוצאות הנתבע, אם תידחה התביעה" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), 899), ברם לא רק על עוניו של המבקש, השתיתו הערכאות הקודמות את החלטותיהן, אלא על סיכויה הנמוכים של התביעה, השיהוי הרב בהגשתה (כשש וחצי שנים) ואי תשלום ההוצאות שנפסקו נגד המבקש בתיק העיקרי – דבר בו הודה גם המבקש. ודוק: בערכאות ערעור די בטעם אחרון זה כדי לדחות בקשה לפטור מעירבון (ראו: רע"א 8192/98 רם נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) – הרשמת – כתארה אז - אגמון; בש"א 2008/94 ארטרכט נ' זלבסקי (לא פורסם) – הרשמת – כתארה אז - אפעל – גבאי). לאחר העיון לא ראיתי מקום להתערבות בהחלטותיהן של שתי הערכאות, ולא מצאתי בהן פגם.

ה.

אשר על כן לא אוכל להיעתר לבקשה, ו משכך מתייתר גם הדיון בבקשת העיכוב.