ע"א 11824/04 רפאל לביא נ. מלונות צל בע"מ

בפניי בקשתו של המבקש להטלת עיקול זמני על נכסי המשיבה. המשיבה, חברת מלונות שבבעלותה מלון "צל הרים" השוכן לחופיו של ים המלח, הגישה נגד המבקש, קבלן בניין במקצועו שנטל חלק פעיל בהקמת המלון ובתפעולו השוטף, תביעה לפירעון חוב בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ( כבוד השופטת ע' ברון ). תביעתה של המשיבה נדחתה למעט סכום קרן של 205,184 ש"ח, שבתשלומו חויב המבקש. לאחר תשלום הסכום, הן המבקש והן המשיבה ערערו על קביעתו של בית המשפט המחוזי בפני ערכאה זו. בד בבד עם הערעור הגיש המבקש בקשה להטיל עיקול זמני על נכסי וכספי המשיבה עד לסכום של 257,000 ש"ח, עד למתן ההחלטה בערעורים.

בבקשתו הסתמך המבקש על הסיכויים הטובים של ערעורו, על מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה ועל הצורך להבטיח כי יהיה לו מקור פירעון מן המשיבה אם יתקבל ערעורו. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי סיכויי הערעור של המבקש נמוכים, וכי למעשה המבקש הוא שיצטרך לשלם למשיבה כספים נוספים בעקבות הערעור שהגישה. עוד טענה המשיבה כי מצבה הכלכלי משביעה רצון וכי ממילא אין צורך לייחוד הכספים לתביעתו של המבקש.

עיינתי בטענות הצדדים ומצאתי כי אין מקום להטיל עיקול זמני. בתגובתה לבקשה להטיל עיקול זמני טענה המשיבה לנתונים המעידים לכאורה על כך שמצבה הכלכלי סביר. מכל מקום, בהתחשב בכך שהסכום נשוא העיקול המבוקש אינו גבוה יחסית, לא מצאתי יסוד להעדיף את חששו של המבקש כי הוא לא יוכל להיפרע מן החברה באם יזכה בערעורו על פני האינטרסים המתחרים של המשיבה במקרה זה. בהתחשב בכך שהטלתו של עיקול זמני בערעור אינה דבר שבשגרה, ובמיוחד לאחר שנגד המבקש כבר ניתן פסק דין בערכאה המבררת, מאזן הנוחות בעניין זה נוטה לטובת המשיבה. בנסיבות אלה, בקשתו של המבקש להטלת עיקול זמני נדחית. זאת, אף בלא צורך להידרש לסיכויי ערעורו.