פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון
ע"א
11985/04
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
המערערים:
1. אילנה
וינברג
2. יצחק וינברג
נ ג ד
המשיב:
יואל תבור
בקשה לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני בערעור
בשם המערערים: בעצמם
החלטה
1.בפניי בקשה המוגדרת כ"בקשה לעיכוב הליכים" בזו הלשון:
הנדון : פסק דין א 989/02 בבית המשפט המחוזי מיום 12.12.04 (כב' השופטת שושנה שטמר)
כב' בית המשפט מתבקש להורות על עיכוב ביצוע של פסק הדין לרבות גביית הוצאות משפט ושכ"ט עד לדיון בערעור שמוגש בזה בתיק א 989/02 מיום 12.12.04 שפסק בית המשפט המחוזי בחיפה.
מוגש בזה הערעור והאגרה לבית המשפט העליון.
2.המערערים והמשיב הינם בעלים משותפים של זכויות החכירה במקרקעין בקריית טבעון, ובפסק הדין נשוא הערעור נדחתה תביעת המערערים לבטל הסכם פשרה שנערך בינם לבין המשיב בעניין חלוקת הרכוש המשותף באותם מקרקעין. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' שטמר) דחה את טענות המערערים כי טעו או הוטעו בחתימתם על ההסכם, והוסיף כי דין התובענה להידחות גם מחמת שיהוי. בערעור שהגישו טוענים המערערים טענות שונות נגד הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.
3.דין הבקשה שהגישו המערערים להידחות. בפסק הדין נדחתה תביעת המערערים להצהיר על בטלות ההסכם, ולפיכך בקשתם, ככל שהיא נוגעת לתוקף הסכם הפשרה, הינה למתן סעד זמני בערעור ולא לעיכוב ביצוע. עם זאת, המערערים לא הצביעו בבקשתם הלקונית שצוטטה לעיל על כל טעם או נימוק המצדיקים את השעיית תוקף ההסכם. אשר לעיכוב חלקו האופרטיבי של פסק הדין הנוגע לתשלום עבור שכר טרחה והוצאות: ראשית, בהתאם לתקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, היה על המערערים לפנות תחילה אל בית המשפט המחוזי בעניין זה, ומן החומר שבפניי לא עולה כי כך נהגו. שנית, הכלל הוא כי פסק דין כספי לא יעוכב, קל וחומר חיוב בהוצאות. המערערים לא הצביעו כי מתקיימות במקרה זה נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מאותו הכלל.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ט טבת, תשס"ה
(31.12.04).
ש
ו פ ט ת