ע"א 1280/05 יצחק עזראן נ. מאיר איילון

השופט א' גרוניס:

1.

ביום 22.12.04 ניתן בבית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט א' אברהם) פסק דין בתובענה שהוגשה עוד בשנת 1994. מדובר בסכסוך בין שניים שהיו שותפים ובעלי מניות במשיבה 2. לאורך השנים ניתנו החלטות על ידי שופטים שונים בבית המשפט המחוזי. בגדרו של התיק ניתן ביום 19.7.05 פסק דין חלקי (על ידי כבוד השופט ע' ר' זועבי) שאישר פסק בורר. הבורר קבע כי על המבקש לשלם למשיבה 2 סך של 55,542 ש"ח. מנגד חוייב המשיב 1 לשלם למשיבה 2 סך של 427,340 ש"ח. בפסק הדין מחודש דצמבר 2004 דחה בית המשפט בעיקרה את תביעתו של המערער. בית המשפט הוסיף וקבע כי על המערער לשלם למשיבה 2 את הסכום הנזכר של 55,542 ש"ח. כמו כן נדחתה יתרת התביעה הנגדית שהגישו המשיבים.

2.

מסתבר, כי עוד ביום 28.10.99 קבע בית המשפט (מפי כבוד השופט נ' ממן) כי המערער פרע את חובו לחברה וכי המשיב 1 לא פרע את חובו. יוער, כי החלטה זו ניתנה לאחר שבית המשפט קבע (מפי כבוד השופט נ' ממן) ביום 14.7.97, כי עת שאושר פסק הבורר התכוון בית המשפט שיהא עוד צורך לשמוע ראיות בשאלה אם פסק הבורר בוצע. לאור ההחלטה המאוחרת בזמן ברור, כי שגה בית המשפט בפסק דינו מחודש דצמבר 2004 כאשר חזר על שנקבע עם אישורו של פסק הבורר וקבע שוב כי המערער עדיין חייב את הסכום הנזכר למשיבה 2. פרט לעניין זה, בו נמצא כי צודק המערער בהשגתו, לא מצאנו שיש לקבל את טענותיו של המערער. המערער מתעלם מכך כי הוא, כבעל מניות, אינו יכול לכפות באופן ישיר על המשיב 1 לשלם את חובו למשיבה 2, כפי שנקבע בפסק הבורר שאושר. דרך המלך להביא לכך שהמשיב 1 יפרע את חובו הייתה באמצעות הגשתה של תביעה נגזרת. לא כך פעל המערער. ייתכן שיכול היה הוא לנקוט מהלך אחר והוא הגשתה של בקשת פירוק. מכל מקום, הדרך הדיונית בה הלך המערער אינה מתאימה. אי לכך דין ערעורו להידחות, בכפוף לעניין הנזכר.

3.

לפיכך, הערעור נדחה בעיקרו. הקביעה כי המערער חייב למשיבה 2 סכום של 55,542 ש"ח מבוטלת. בהתחשב בנסיבות העניין יוקטן שכר הטרחה שנפסק לזכות המשיבים ויועמד על 20,000 ש"ח ליום פסק הדין דלמטה. לא ייעשה צו להוצאות בערכאתנו.