ע"א 1286/18סער גינזבורסקי נ. עו"ד גבריאל כנפו

מונח לפנינו ערעור נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"א 14264-11-14, כב' השופטת א' כהן ), בגדרו חויב המערער לשלם למשיב פיצוי בגין פרסום לשון הרע בסך של 300,000 ש"ח, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 100,000 ש"ח. בא כוח המערער טען, בין היתר, כי מרשו זוכה להגנת הדין, שכן הפרסומים מושא המחלוקת הם בגדר ביטוי פוליטי המוגן בחופש הביטוי. ואולם – ואין בכך חידוש – כלל חשוב זה של חופש ביטוי פוליטי אינו חוסם באופן מוחלט תביעות דיבה, אלא תורם לעיצוב הגבולות. כאן, הפרסום עובר את הקו המותר ולא מדובר במקרה גבולי. אף עולה כי להגנות שלקיומן טען המערער, כגון אמת דיברתי או תום לב, אין תחולה בנסיבות מקרה זה. כן נקבע כי המערער פרסם את הדברים בכוונה לפגוע במשיב. על רקע כל זאת, אף שיעור הפיצוי נבדק והוכרע כראוי, תוך שקלול השיקולים הרלוונטים.

פסק דינו של בית משפט קמא – הן ההחלטה בדבר האחריות והן ההחלטה הנפרדת בדבר גובה הפיצוי – בהיר וסדור מאוד. הוא בנוי היטב ומתייחס לכל הסוגיות הרלוונטיות. לא מצאנו בו כל טעות – בעובדה, במשפט או בקשר ביניהם. נכון יהיה לדחות את התביעה מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורכי דינו בסך של 25,000 ש"ח בגין ערעור זה.