ע"א 13/06 פלוני נ. פלוני

לפני בקשה מטעם המערער לחלופת ערובה ובקשה מטעם המשיבים 4-7 למחיקת

הערעור שבכותרת. אדון תחילה בבקשה למחיקת הערעור.

1.

ההליך נסוב על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב –יפו (כבוד הרשם ש' ברוך) לדחות על הסף, מפאת מעשה בית דין, תובענה שהוגשה, לפי הנטען בה, מטעם

ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי בתל אביב יפו ( להלן: המערער ) למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם מכר שנכרת בשנת 1973 והסכם פשרה שנכרת בעקבותיו ואשר קיבל תוקף של פסק דין בטלים. לטענת המשיבים 4-7, כונס הנכסים שהתמנו לצורך ביצוע ההסכם ( להלן: הכונסים ), מינויו האחרון של ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי נעשה בהחלטה מס' 2873 של הממשלה מיום 9.1.03 ותוקפו לשנה אחת, עד ליום 8.1.04. לפי הנטען, משחלפה התקופה שנקבעה בהחלטה, ובהעדר מינוי של ועד חדש, הרי שמזה למעלה משנתיים לא קיים כלל ועד נאמנים. לטענת הכונסים, לפי חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 (להלן: החוק) , המינוי הוא של הועד ולא של חבריו. ולפיכך, כך הטענה, הערעור שבכותרת הוגש בשם גוף משפטי שלא היה קיים כלל במועד הגשתו (ואף לא במועד הגשת התובענה לבית משפט קמא) במצב דברים זה, לטענתם, פעולותיו של ב"כ המערער בשם ועד הנאמנים, לרבות הגשת הערעור, נעשות בחוסר סמכות ודינן בטלות. כמו כן, לטענת הכונסים ראוי

למחוק את הערעור על הסף גם מהטעם שהגשתו מהווה שי מוש

לרעה בהליכי משפט שכן, על פי הנטען, המערער נוטל לעצמו חירות לפתוח בהליכים חוזרים ונשנים באותו עניין מבלי לכבד את פסיקת בתי המשפט בהליכים שכבר התקיימו, לרבות קביעותיו המפורשות החלוטות של בית המשפט העליון. המערער מתנגד לבקשה.

2.

לאחר ששקלתי בדבר, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למחיקת הערעור על הסף להידחות. אשר לטענה בדבר שי מוש

לרעה בהליכי משפט, ספק בעיני אם בסמכותי לדחות הליך על הסף מטעם זה, אולם מכל מקום בשים לב לכך שהטענות הנטענות במסגרת הבקשה היוו את הבסיס גם להחלטת בית המשפט קמא לדחיית התובענה עקב מעשה בית דין, וכי הן ידונו לגופן בהליך העיקרי, אין זה ראוי כי אכריע בהן במסגרת ההליך שלפני. אשר למעמדו של המערער להגיש את ההליך שבכותרת. אקדים ואציין כי עיון ביפו כוח המצוי בתיק בית המשפט מעלה כי ב"כ המערער הוסמך כדין לייצג את המערער עוד בתקופה שלגביה אין מחלוקת לגבי מעמדו המשפטי וכשירותו להגיש הליכים משפטיים. לפיכך, לכל הפחות במישור הפורמאלי, מוסמך ב"כ המערער לייצג את המערער בהליך שבכותרת. לגופו של עניין, מבלי להביע עמדה לגבי טענות הכונסים, דעתי היא, כי בנסיבות המקרה שלפני אין מקום למחיקת ההליך שבכותרת. הכונסים לא העלו טענה כלשהי לגבי מעמדו של המערער לפני בית משפט קמא, למרות שהיה באפשרותם לעשות כן. בנסיבות אלה, אין זה ראוי לדחות את ההליך על הסף בגין טענה שכלל לא נטענה על ידי הכונסים בערכאה הקודמת, ובהתאם היא לא נדונה ולא הוכרעה לגופה. כך במיוחד בשים לב לכך שטענותיהם של הכונסים אינן נקיות מספקות. דומה שלצורך דיון מקיף בשאלה זו, אם אכן יבחר בית המשפט לדון בה לגופה, נדרשות עמדת היועץ המשפטי לממשלה ועמדת כונס הנכסים הרשמי. במצב דברים זה, ראוי להותיר להרכב אשר ידון בתיק את שיקול הדעת האם להידרש לשאלת מעמדו של המערער בשלב זה של ההליכים וכן, אם יידרש הדבר, להותיר בידו את מלאכת פרשנות החוק בהקשר הנדון.

התוצאה היא, שהבקשה למחיקת הערעור נדחית.

3.

אשר לבקשת המערער לחלופת ערובה. בקשת

המערער היא כי הערבון שנקבע יומר בהודעת קיזוז. לטענת ב"כ המערער, בקופת הכינוס מוחזקים כספי תמורת המכר, השייכים למערער כל עוד לא בוטל ההסכם, וזאת בסכום העולה בהרבה על סכום הערבון שנקבע. המשיבים 1-3 מסכימים לבקשה. הכונסים מתנגדים לה. הכונסים אינם חולקים על טענת ב"כ המערער כי בקופת הכינוס מצויים כספים העולים בהרבה על סכום הערבון שנקבע. טענתם היא, כי בשים לכך שהכספים נמצאים בידם בפיקדון שייכים לועד הנאמנים, כיישות משפטית עצמאית, ונוכח טענתם כי הערעור הוגש בהעדר סמכות, אין להתיר שי מוש

בכספים אלה לצורך הגשת הערעור שבכותרת.

לאחר ששקלתי בדבר באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין דין הבקשה, להמרת ערובה להידחות. כפי שהובהר לעיל, סוגית כשירותו של המערער להגיש את הערעור נתונה במחלוקת בין הצדדים. כמו כן, בבקשה לא נטען כי מצבו הכלכלי של המערער אינו מאפשר לו להפקיד ערבון כספי או ערבות בנקאית. לפיכך דחיית הבקשה אינה חוסמת את גישת המערער לערכאת ערעור. במצב דברים זה, בשים לב לתכלית הערבון, אין בידי לקבל את הבקשה להמרת ערובה. המערער יפקיד את הערבון תוך 21 יום מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם הערעור לדחייה ללא צורך במתן הודעה אחרת.