ע"א 131/09 רבקה ביטון נ. משה בן דב עברי ז"ל

לפניי בקשת בא-כוח המערערת לחילופי המשיב 3 בהליך שבכותרת עקב פטירתו.

1.

הערעור שבכותרת מופנה כנגד פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.11.2008 (כב' השופט רניאל). במסגרת פסק-הדין נקבע כי על המערערת לשלם למשיב 3 סכום של 63,635 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה, וכנגד זה תהיה המערערת רשאית להעביר את הדירה נשוא הסכסוך בין הצדדים לבעלותה (זאת בכפוף לתנאים נוספים שפורטו בפסק-הדין). בערעור שבכותרת מעוניינת המערערת להשיג על חיובה בתשלום האמור לטובת המשיב 3. יוער כי המשיבים 4-5 הינם משיבים פורמאליים. המשיבים 1-2 נפטרו והמשיב 3 היה יורשם. לפיכך, מתחילתו של ההליך שבכותרת בעלי-הדין האקטואליים היו המערערת והמשיב 3 (להלן גם: המשיב ).

2.

ביום 21.6.2010 ניתנה החלטת בית-משפט זה (כב' השופטים חיות, דנציגר ופוגלמן) לפיה בהסכמת הצדדים הערעור שבכותרת נותר תלוי ועומד, והדיון הוחזר לבית-המשפט המחוזי בחיפה להשלמת הבירור העובדתי בתיק כפי שפורט בהחלטה. ביום 10.7.2010 נתן בית-המשפט המחוזי החלטה משלימה, במסגרתה נקבע כי אין שינוי במסקנה הסופית של פסק-הדין שניתן ביום 19.11.2008. על רקע זה, ניתנה ביום 23.8.2011 החלטתה של כב' השופטת חיות בהליך שבכותרת לפיה הצדדים יגישו טיעונים משלימים, ועם הגשתם תקבע המזכירות מועד להמשך שמיעת הערעור.

3.

ואמנם, ביום 19.10.2011 הגישה המערערת את טיעוניה המשלימים. עם זאת, בטרם עלה בידי המשיב להגיש טיעונים משלימים מטעמו, הודיע ביום 21.12.2011 בא-כוחו דאז של המשיב, עו"ד מחאמיד, כי מרשו הובא למנוחת עולמים. בהודעת עו"ד מחאמיד מיום 4.6.2012, הבהיר הנ"ל כי עם פטירת המשיב הוא אינו מייצג עוד בתיק.

לא אעמוד כאן על מכלול פרטי הבקשות והתגובות שהוגשו בתיק בעקבות פטירתו של המשיב. אומר רק כי מתצהיר שנחתם ביום 14.12.2011 וצורף לתגובתו של עו"ד מחאמיד מיום 14.5.2012, וכן מתצהיר בא-כוח המערערת מיום 1.7.2012, עולה כי בתו היחידה של המשיב המתגוררת בחו"ל, הסתלקה מחלקה בעיזבון לטובת אמה, אשת המשיב. עוד עולה כי אשת המשיב הינה חסויה, וכי האפוטרופא שלה היא הקרן לטיפול בחסויים (להלן גם: הקרן ). מתגובת בא-כוח הקרן, עו"ד בן דוד, מיום 30.5.2012 עולה כי מטעמים המפורטים בהודעה, לחסויה אין עניין בהוצאת צו ירושה וכי הקרן אינה מעוניינת לטול חלק בשם החסויה בערעור שבכותרת.

למען שלמות התמונה, אוסיף ואציין כי בתגובתו של בא-כוחו של המשיב, עו"ד מחאמיד, מיום 14.5.2012 נטען כי בין המשיב לבין צד ג' (מר שלומי) נחתם לכאורה בשנת 2009 הסכם, במסגרתו הומחו כל זכויות המשיב לפי פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי לאותו צד ג'. בהחלטתי מיום 19.6.2012 עמדתי על תהיות המתעוררות בנוגע להסכם זה, וציינתי כי בעניינו של ההסכם האמור רב הנסתר על הנגלה. כך למשל, על-אף שהסכם המחאת הזכויות בין המשיב לאותו צד ג' נחתם לכאורה ביום 12.2.2009, הרי המשיב הגיש סיכומים מטעמו בהליך שבכותרת ביום 13.6.2010 ויוצג על-ידי עו"ד מחאמיד בדיון שהתקיים לפני כב' השופטת חיות ביום 28.1.2010 וכן בדיון שהתקיים לפני הרכב השופטים בבית-משפט זה ביום 21.6.2010. למיטב הבנתי, המשיב אף נטל חלק בהליך המשלים שהתנהל בבית-המשפט המחוזי אשר בסיומו ניתנה ההחלטה המשלימה מיום 10.7.2011. לא ברור, אפוא, כיצד כל אלה מתיישבים עם הסכם המחאת זכויות משנת 2009, ומדוע אותו צד ג' לא נכנס בנעליו של המשיב בעודו בחיים כבר בשנת 2009. יודגש כי אותו צד ג' לא ביקש מעולם להצטרף להליך שבכותרת מכוח ההסכם אותו הציג בא-כוח המשיב. זאת, על-אף שמהודעותיו של בא-כוח המשיב עולה לכאורה כי אותו צד ג' מודע להליך.

4.

עד כאן עיקרי השתלשלות העניינים בתיק עד כה. לפניי מונחת בקשתו של בא-כוח המערערת לחילופי המשיב כך שבנעליו תבוא אשתו (שכאמור הינה חסויה והאפוטרופא שלה היא הקרן). בנסיבות העניין, אני רואה להיעתר לבקשה.

על-אף הזמן שחלף מאז פטירת המשיב, לא מונה מנהל עיזבון ולא הוצא צו ירושה. מהתצהירים בתיק עולה כי למשיב היו שתי יורשות פוטנציאליות לפי דין - בתו ואשתו - וכי הבת הסתלקה מחלקה בעיזבון לטובת אמה. כך נותרה האלמנה כיורשת הפוטנציאלית היחידה של המשיב, אשר לטובתו נפסק סכום הכסף נשוּא הערעור. בהתחשב בכל אלה, אני סבורה כי האלמנה היא החליפה הראויה למשיב (זאת באמצעות הקרן המהווה את האפוטרופא שלה). מסקנה זו אפשרית לפי הדין החל על העניין, שכן בהתאם לתקנה 38 בצירוף עם תקנה 426 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), אין חובה כי חליפיו של בעל-דין שנפטר יהיו מנהל עזבונו או יורשיו, ובית-המשפט רשאי להורות לפי שיקול-דעתו גם על "חליף אחר", ובכללם יורשיו הפוטנציאליים של המנוח בהעדר צו שיפוטי המצהיר על זהותם. בהתחשב בכל אלה, מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המערערת לצירוף אשת המשיב כמשיבה לערעור וכמי שבאה בנעליו. למסקנה זו אני רואה להוסיף שלוש הערות:

ראשית , צירוף אשת המשיב כמשיבה לערעור וכמי שבאה בנעלי בעלה, נעשית לפי בקשת בא-כוח המערערת. בהעדר צו שיפוטי הקובע את זהות היורשים ובהעדר מנהל לעיזבון המשיב, נוטלת על עצמה המערערת לפי בחירתה סיכון שמא בסופה של דרך יתברר כי מי שחשבה כיורשת פוטנציאלית של המשיב אינה יורשת שלו ו/או קיימים יורשים נוספים שלא ידעה על קיומם ולא צורפו להליך, ולפיכך ההכרעה שתינתן בערעור לא תחייב אותם (לפירוט בעניין זה, ראו: ע"א 4923/09 ערפאת נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם, 25.5.2011)).

שנית , ציינתי לעיל מקצת מן התהיות המתעוררות בנוגע להסכם הלכאורי להמחאת זכויות אליו התייחס עו"ד מחאמיד בהודעותיו, וזאת כדי להבהיר מדוע אין ביכולתי להתבסס על הסכם זה בהליך שלפניי, אף לוּ התבקשתי לכך. עם זאת, אני רואה להדגיש כי אין בהחלטתי כדי להכריע בשאלת מעמדו של ההסכם הנטען להמחאת זכויות בין המשיב לבין צד ג'. אותו צד ג' אינו לפניי, וממילא שאלת מעמדו של הסכם המחאת הזכויות - אם וככל שתתעורר - אין מקומה להתברר בערעור זה, כי אם בהליך נפרד ומתאים לכך לפי סדרי-הדין. גם בהקשר זה נוטלת על עצמה המערערת סיכון, שמא בעתיד ייקבע כי הסכם המחאת הזכויות בין המשיב לאותו צד ג' תקף (כאמור, אינני קובעת מסמרות בסוגיה).

שלישית , בהחלטתי מיום 16.5.2012 ביקשתי את עמדת הקרן בדבר מעמדה של אשת המשיב כבאה בנעליו. לא נעלמה מעיניי עמדת הקרן בתגובתה מיום 30.5.2012, לפיה אין לחסויה עניין בניהול ההליך שבכותרת. דא עקא, על-פני הדברים, הטענה בדבר העדר עניין של אשת המשיב בערעור, אין די בה בשלב זה כדי למנוע את צירופה כמשיבה להליך כמי שבאה בנעלי בעלה המנוח. זאת, בהתחשב בכך שלפי החומר שהובא לעיוני, אשת המשיב היא היורשת הפוטנציאלית היחידה שלו; לא מונה מנהל לעיזבון המשיב ולא הוצא צו ירושה; וכן לא הוצג חליף ראוי אחר. לצד זאת, יצוין כי אם אמנם לקרן המייצגת את החסויה אין עניין בהליך, כי אז באפשרותה להסכים לקבלת הערעור ובכך להביא את ההליך לידי סיוּם, אם וככל שלדעת הקרן הדבר ישרת את טובת החסויה בהתאם להוראות הדין החל על העניין (ראו והשוו: ע"א 2929/11 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 4.9.2011)). אציין כי בהעדר עמדה מפורשת מצד הקרן בסוגיה זו לאחר צירוף החסויה כמשיבה לערעור, אין מקום להורות על סיום ההליך שבכותרת במעמד צד אחד כמבוקש על-ידי בא-כוח המערערת.

5.

סיכומם של דברים; נוכח מכלול הטעמים שהובאו לעיל, ובכפוף להערות שפורטו בפיסקה 4 להחלטתי,

אני מורה כדלקמן:

א.

לבקשת המערערת, אשת המשיב 3, הגב' נסיה חוה עברי, אשר הקרן לטיפול בחסויים משמשת כאפוטרופא שלה, תצורף כמשיבה לערעור ותבוא בנעליו של המשיב 3 בהתאם להסדר הקבוע בתקנה 38 ואילך לתקנות. המזכירות תדאג לעדכון מתאים בתוכנת ניהול תיקים, וכן תדאג לרישום פרטי בא-כוח הקרן, עו"ד בן-דוד, כמפורט בהודעת הקרן מיום 30.5.2012 (מתויקת בתיק הרשמים).

ב.

המערערת תמציא לבא-כוח הקרן לטיפול בחסויים את מכלול כתבי-בית-הדין שבתיק תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו (ימי הפגרה במניין), ותוך הודעה על כך לבית-המשפט.

ג.

הקרן לטיפול בחסויים המייצגת את אשת המשיב 3 תגיש טיעונים משלימים מטעמה, כאמור בהחלטת כב' השופטת חיות מיום 23.8.2011. בשים לב לפגרת הקיץ, יוגשו הטיעונים המשלימים עד יום 21.10.2012. עם הגשת הטיעונים המשלימים, ובהתאם להחלטתה הנ"ל של כב' השופטת חיות, יועבר התיק ליומן בית-המשפט לקביעת מועד להמשך שמיעת הערעור, אלא אם כן יודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה אחרת.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים (ובכלל זה לקרן לטיפול בחסויים). ההחלטה תתויק בתיקי השופטים.