ע"א 1330/08 ספא אשקר נ. עזבון המנוחה מרים עאסי ז"ל

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו החלקי של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' כהן), לפיו חויבו המבקשים לפצות את המשיבים בגין מותה של המנוחה.

1.

מרים עאסי ז"ל (להלן: המנוחה ), ילידת 1970, עבדה במאפייה שבבעלות המבקשים ובניהולם. ביום 22.7.2003 אירעה תאונה טראגית, כאשר המנוחה נפלה אל תוך מיכל בצק במכונה ללישת בצק בעוד המכונה פועלת וכתוצאה מכך קופחו חייה. המשיבים 2-4, בעלה וילדיה של המנוחה, הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד המבקשים לפיצוי בגין מותה של המנוחה, והמבקשים מצידם הגישו הודעת צד ג' המופנית כלפי יצרן המכונה ללישת הבצק. בית המשפט החליט לדון ראשית בתביעה העיקרית טרם שישמע ראיות לעניין ההודעה לצד ג', ובפסק דין חלקי מיום 7.1.2008 קבע את אחריותם של המבקשים בנזיקין. בפסק דינו קבע בית המשפט כי נפילת המנוחה אל תוך מיכל הבצק מלמדת על כך שלא ננקטו אמצעי הבטיחות הנדרשים דוגמת התקנה של מפסק ביטחון ומכאן שהמבקשים הפרו את חובת הזהירות שחבו כלפי המנוחה כמעסיקיה. בית המשפט דחה את הטענה לפיה התאונה אירעה באשמה הבלעדי של המנוחה, בציינו כי במסגרת הליך פלילי שנפתח נגדם, הודו המבקשים במסגרת הסדר טיעון בגרימת מותה של המנוחה ברשלנות והורשעו על פי הודאתם, לפיה בעת שהמנוחה התכוונה להוציא ממכונת הלישה מנת בצק לשם העברתה למכונת החיתוך, ובעוד פלג גופה העליון מצוי בתוך המכונה, הפעילה המבקשת 1 את המכונה והדבר גרם למותה המיידי של המנוחה. בית המשפט הוסיף וקבע כי מכל מקום הפרת חובת הזהירות על ידי המבקשים הייתה כה בוטה, שהיא מנתקת כל קשר סיבתי בין התנהגות המנוחה ובין הנזק. אשר לנזק, בית המשפט חישב את גובה הפיצוי המגיע למשיבים כיורשים וכתלויים ולאחר שקבע כי תביעת התלויים היא הגבוהה מבין השתיים פסק למשיב 2 סך של 663,559 ₪; למשיב 3 סך של 114,556 ₪ ולמשיב 4 סך של 115,238 ₪. בית המשפט הוסיף וקבע כי יש לפצות את המשיב 2 בעילת "הקרוב הנוכח" בגין הנזק הנפשי שנגרם לו לאחר שראה את שאירע למנוחה, והעמיד את הפיצוי על 729,151 ₪. בית המשפט דחה את הטענה כי יש לנכות מסכום הפיצוי את שווי קצבאות המל"ל המשולמות למשיבים, בהעדר הוכחה לעניין גובה הקצבאות. בסך הכול חויבו המבקשים בפיצוי בסך של כ-1.6 מליון ₪, בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 243,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

2.

בהחלטתו מיום 18.3.2008 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה שהגישו המבקשים לעיכוב תשלומו של הפיצוי שנפסק, בקובעו כי המסקנה בדבר התרשלות המבקשים הסתמכה על הודייתם במסגרת ההליך הפלילי וכי מכל מקום התרשלותם, שהינה "זועקת לשמיים", עולה מנסיבות התאונה. בית המשפט הוסיף וציין כי גובה הנזק נקבע על סמך הראיות שהונחו לפניו ועל כן ספק אם ערכאת הערעור תמצא מקום להתערב גם בקביעות אלה. יחד עם זאת, נוכח החשש כי בשל מצבו הכלכלי של המשיב 2 יתקשו המשיבים להשיב את הסכום שישולם לידם באם יזכו המבקשים בערעור ונוכח העובדה שחלק לא מבוטל מן הפיצוי הוא פיצוי בגין נזק עתידי, עיכב בית המשפט תשלום של מחצית מן החוב הפסוק. זאת, בתנאי שהמבקשים ימציאו

לידי בא-כוח המשיבים ערבות בנקאית אוטונומית, צמודת מדד ובלתי מוגבלת במועד הפירעון לצורך הבטחת התשלום של מחצית מסכום הפיצוי כאמור.

3.

מכאן הבקשה שבפניי, אשר הוגשה בד בבד עם ערעורם של המבקשים, בו הם מלינים על האחריות שהוטלה עליהם וכן על גובה הפיצוי שנפסק. המשיבים מצידם מערערים אף הם על פסק הדין ומלינים על מיעוט הפיצוי שנפסק להם לטענתם. לעניין האחריות טוענים המבקשים כי המבקש 2 כלל לא היה מעבידהּ של המנוחה; כי שגה בית משפט קמא בכך שהסתמך על דו"ח מטעם מפקח משרד העבודה; וכי המנוחה פעלה בניגוד להוראות המבקשת 1 ומן הראוי היה לייחס לה אשם תורם. אשר לשיעור הנזק מלינים המבקשים על קביעת בית המשפט לעניין גובה הכנסתו של המשיב 2 ערב התאונה וכן על גובה הסכום שנפסק בגין קיצור תוחלת חיים ובגין הוצאות קבורה ומצבה. עוד טוענים המבקשים כי לא ניתן לפצות הן בגין אובדן שירותי אם ורעיה והן בגין אובדן תמיכה במשיבים; כי לא הוכח שהמשיב 2 זכאי לפיצוי כ"קרוב נוכח" וכי מן הראוי היה לנכות את תגמולי המל"ל מסכום הפיצוי הכולל שנפסק. לבסוף טוענים המבקשים כי דחיית הבקשה תגרום להם נזק בלתי הפיך שכן מדובר בתשלום סכום עתק מבחינתם וכי במידה ויזכו בערעור יתקשו לגבות את כספם בחזרה מן המשיבים.

4.

המשיבים מצידם טוענים כי סיכויי הערעור נמוכים והם מדגישים בהקשר זה כי כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין בהליך הפלילי שנפתח נגד המבקשים, כמו גם דו"ח המפקח מטעם משרד העבודה, הוגשו לבית משפט קמא בהסכמה וכי המבקשים עצמם לא העידו ואף לא הביאו עדים אחרים מטעמם. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המבקשים לא הוכיחו שיש קושי לגבות בחזרה את הכספים במידה והערעור יתקבל והם אף טוענים כי אם ביצוע פסק הדין יעוכב, עלולים המבקשים "לנקוט במהלכים שעלולים לסכל את ביצוע פסק הדין בהמשך". על כן, כך לטענת המשיבים, בית משפט קמא עשה חסד עם המבקשים בכך שעיכב תשלום של מחצית מסכום הפיצוי.

5.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, משסורבה הבקשה לעיכוב ביצוע, ולו סירוב חלקי, נפתח הפתח להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (ראו ע"א 3976/02 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' גונן (לא פורסם, 5.6.2002)), ואולם, לגוף הדברים, אין כאמור מקום לשנות מאותה החלטה. פסק דינו של בית משפט קמא בענייננו מפורט ומנומק היטב ונסמך, בין היתר, על הודאתם של המבקשים במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגדם. נראה לי כי בכל הנוגע לשאלת האחריות ניתן לומר בזהירות המתבקשת כי על פני הדברים סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים. אשר למאזן הנוחות, המבקשים העלו טענות כלליות ובלתי מפורטות ולא ביססו כדבעי את הטענה לפיה במידה והתשלום יבוצע לא יהיה בידיהם להיפרע אותו מן המשיבים אם יזכו בערעור. בנסיבות אלה ובהתחשב עם זאת בכך שחלק ניכר מן הפיצוי שנפסק הינו בגין נזק עתידי וכן בכך שהטענות שהועלו בערעור בעניין אי-ניכוי תגמולי המל"ל אינן משוללות סיכוי, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא שהורה לעכב את ביצוע תשלום מחצית החוב הפסוק.

6.

סיכומו של דבר – הבקשה נדחית ככל שהיא מכוונת לשנות מהחלטתו של בית משפט קמא. עד ליום 15.7.2008 ישלמו המבקשים למשיבים מחצית מן החוב הפסוק ובתוך 30 ימים נוספים (עד ליום 15.8.2008), ימציאו המבקשים לידי בא-כוח המשיבים ערבות בנקאית אוטונומית צמודת מדד ובלתי מוגבלת במועד הפירעון ביחס ליתרת החוב הפסוק. אי-קיום איזה מהוראות אלה יעמיד את מלוא סכום החוב הפסוק לפירעון.

אין צו להוצאות בבקשה.